מוֹחַט

° 1, ש"ז, — מֵי האף, הניעה היוצאת מן החוטם, Nasenschleim; morve; mucus: ויש תועלת אחרת לאף והיא שהוא כלי לדחות המותרות מן הראש והוא פסולת המזון הזן את המוח והראש ונקרא מוחט ועוזר לחתוך האותיות (נתן פלקיירא, צרי הגוף, כ"י בריט"מ).



1 בערב' מֹח'ט مُخط.

חיפוש במילון: