ש"ז, בכנ' מׂטֵהוּ, — א) בד ארוך עב בעל שתי כפיפות ישימוהו על הכתף לשאת עליו משא Stange; barre; bar: ונתנו אתה ואת כל כליה אל מכסה עור תחש ונתנו על הַמּוׂט (במד' ד י). ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו בַמּוׂט בשנים (שם יג כג). — ובתו"מ: שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמוטה אבל מביא בידו אברים אברים (ביצ' ג ג). אבל עושה אתה בסיב שע"ג רגלו ובמוט שע"ג כתיפו (שבת קלג.). — ואמר הפיטן: תמו מקשטי וחוגרי אבנטי, תופשי מוטי ומנצחי ופורטי (רשב"ג, מנח' יוה"כ, שזופי פליטי). — ב) כמו עׂל: ועתה אשבר מׂטֵהוּ מעליך ומוסרתיך אנתק (נחו' א יג).  — °בעל הַמּוׂט, מי ששם העׂל על העם, ואמר הפיטן: פן יאמר בעל המוט, צרי יהודה יגילו כי אמוט (רשב"י הבבלי, סליח', אני יום אירא).