°, ת"ז, לנק' מוֹפְתִית, מ"ר מוֹפְתִיִּים, מוֹפְתִיּוֹת, —  של מופת, מטבע המופת:  וקודם שאחל לפרש ענייניהם אבאר אותם בדרך הצורה השעורית המופתית הנראית לעין (תקון מדה"נ יח).  שהקשים המופתיים לא יעשו ההמשל בשום פנים (מלות הגיון ח).  ויש להם (להפלסופים) התנצלות למה שנצטרכו אל הקשיהם להעדר הנבואה והאור האלהי אצלם תקנו החכמות המופתיות תקון אין תכלית אחריו (כוזרי ה יד).  והוא שפתח דרך ראיית היקש מופתי (הקד' מלמד התלמיד').  שאלה מגידים האמת בלא ראיה מופתית בלא חקירה (שם).  וזאת הראיה שהיא מופתית גדולה אצל החכמים (שם).  ותחת המין הזה הם מושכלות שניות או שלישיות או רביעיות או יותר מהם והם החכמות המופתיות הנודעות בהקדמות צודקות (רוח חן ו).  וכשלא תרגיל הנפש להשתדל בחכמות האמתיות המופתיות שתביט במחשבה דמיונים יחשבם אמתיים וידבק בם (מאזני צדק, אלגזלי 51).  ואלו הגדרים יקראו תולדות מופתיות (כל  ההגיון, מופת).  הנשואים החמשה אשר יתחברו מהם ההקשים המופתיים לפי מה שיתבאר בספר המופת (שם, הקש).  אחרי הגיעו לידיעת הקדמות רבות וידע להשתמש בהם בסדור מופתי ויוציא מהם תולדות אמתיות (מנח' קנא' לר"י מפיסא 64).  והנה חכמתם הגדולה הזאת בעניני מציאות העולם התחתון והעליון אינה תלויה בהקדמות מופתיות ובראיות הקשיות (שם 104).  כי זאת הסברה עם היותה בלתי מופתית אלא שהיא דעת אבן צינא וזולתו מן האחרונים (ספורנו, אור עמים לא:).  למה שהיה בלתי אפשר הלמוד המופתי אצל כלל ההמון (הקד' בחינ' הדת לתלמיד ר"א דלמידיגו). —  ובחכמת הדקדוק:  אך הדבר המופתי על שהוא מבעלי האלף הוא קבוצו (בפסוק) אשר בעורבים משאות (השרשים לרד"ק, נשא).  ושמנו המלה הזאת חמשית לארבע המלות אשר הביאם ר' יהודה וכו' והוספנו בדבר ביאור הדברים בדברים מופתיים כללו ענינים מחכמת הדקדוק במאמר השני בספר ההכלמה (שם, שרש ילד).