מוֹצָאָה
ש"נ, מ"ר מוֹצָאוֹת, מוֹצָאֹתָיו, — א) המקום שממנו יצא דבר, מקורו, ראשיתו: ממך לי יצא להיות מושל בישראל וּמוֹצָאֹתָיו מקדם מימי עולם (מיכ' ה א). — ב) מקום ששם יוצא דבר, ובפרט כנוי של לשון נקיה למקום ששם נפנה אדם לצרכיו הטבעיים, בית הכסא: ויתצו את בית הבעל וישמהו לְמוֹצָאוֹת1 עד היום (מ"ב י כז).
1 כך הקרי, לשון נקיה במקום הכתיב למחראות שנחשב בזמן ההוא לשון מגונה.