ש"ז, בכנ' מוֹצָאֲךָ, מוֹצָאוֹ, מֹצָאוֹ, מ"ר בסמי' מוֹצָאֵי, מֹצָאֵי, בכנ' מוֹצָאָיו, מוֹצָאֵיהֶם, —  א) שה"פ מן יצא, מה שיצא, מוֹצָא האדם ממקום, צאתו: ויכתב משה את מוֹצָאֵיהֶם למסעיהם על פי יי' (במד' לג ב). — מוֹצָא שפתים, מה שיצא מן השפתים, הדברים אשר דבּר: כל מוֹצָא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום (במד' ל יג).  כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוֹצָא פי יי' יחיה האדם (דבר' ח ג).  מוֹצָא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת (שם כג כד).  מוֹצָא שפתי נכח פניך היה (ירמ' יז יו).  לא אחלל בריתי וּמוֹצָא שפתי לא אשנה (תהל' פט לה). — מוֹצָא השחר, הבקעו: כשחר נכון מֹצָאוֹ (הוש' ו ג). — ושל השמש: מקצה השמים מוֹצָאוֹ ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו (תהל' יט ז). —  מוֹצָא דשא: ולהצמיח מֹצָא דשא (איוב לח כז). — מוֹצָא דבר, מה שיוצא מהדבר: ותדע ותשכל מן מֹצָא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים שבעה (דני' ט כה). — ומי שיוצא: ואתה תצא בערב לעיניהם כְּמוֹצָאֵי גולה (יחזק' יב ד).  וייראו ישבי קצות מאותתיך מוֹצָאֵי בקר וערב תרנין (תהל' סה ט). — ובתו"מ, מוֹצָאֵי שבת, מוֹצָאֵי יום טוב, מוֹצָאֵי שביעית וכו', זמן יציאת השבת, סופו: מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר (דמאי ד א).  השוחט בשבת בשוגג יאכל למוצאי  שבת (תוספתא שבת ג ז).  מרחץ שסתמו נקבים שלו מערב שבת למוצאי שבת רוחץ בה מיד (שם ג-ד ג).  ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת (ירוש' ברכ' ה ט:).  וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת (שם מגי' א ע ג).  חמורו של ר"ג היתה טעונה דבש ולא רצה לפורקה עד מוצאי שבת למוצאי שבת מתה (שבת קנד:).  אמר ר' יוחנן שלשה מנוחלי העה"ב אלו הן הדר בא"י והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבתות (פסח' קיג.).  כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים (שבוע' יח:).  פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום (מד"ר בראש' יא).  אעפ"י שנתקללו המאורות מערב שבת אבל לא לקו עד מוצאי שבת (שם).  במוצאי יום טוב הראשון של חג היו יורדין לעזרת נשים ומתקנין שם תקון גדול ( סוכ' ה ב).  חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי  שביעית (שבי' א ד).  פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית (שם ב ה).  מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית (שם ה ה).  מוצאי יו"ט הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו (להמלך) בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה (סוט' ז ח).  ואומר הבדלה במוצאי שבת ובמוצאי יו"ט ובמוצאי יוה"כ (תוספתא ברכ' ו ז).  אמר ר"י מעשה והיינו בעין כושי והיינו אוכלין  לוף למוצאי החג של שביעית על פי ר' טרפון אמר לו ר' יוסי משם ראיה עמכם הייתי ומוצאי פסח היה (שם שבי' ד ד). כשחרב הבית בראשונה אותו היום מוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה ( סעו"ר ל).  כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת (ברכ' כט.).  אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שני ימים טובים של ראש השנה (נדה סז:). — ומ"ר בכנ': ואם לא בירך באור במוצאיהם שוב אין מברך עליו (אבן ירחי, המנהיג, שבת סט). — ובמשמ' זו של קץ אמר המליץ: גשר רעוע וכל ברואי תבל עוברים עליו החיים מובאו והמות מוצאו (תוכח' לר' בחיי, ברכי נפשי).  ומצוי בסהמ"א. — ב) מקום שמשם יוצא דבר: ידעת את אבנר בן נר כי לפתתך בא ולדעת את מוֹצָאֲךָ ואת מבואך (ש"ב ג כה).  וּמוֹצָא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוה (מ"א י כח).  ושמת לבך למבוא הבית בכל מוֹצָאֵי המקדש (יחזק' מד ה).  צורת הבית ותכונתו וּמוֹצָאָיו ומובאיו (שם מג יא).  כמראה הלשכות אשר דרך הצפון כארכן כן רחבן וכל מוֹצָאֵיהֶן (שם מב יא).  כי יש לכסף מוֹצָא  ומקום לזהב יזקו (איוב כח א). — ומוֹצָא מים: אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה לְמוֹצָאֵי מים (ישע' מא יח).  והיית כגן רוה וּכְמוֹצָא מים אשר לא יכזבו מימיו (שם נח יא).  ישם נהרות למדבר וּמוֹצָאֵי מים לצמאון (תהל' קז לג).  והוא יחזקיהו סתם את מוֹצָא מימי גיחון העליון ויישרם למטה (דהי"ב לב ל). — ומוֹצָא לבד, במשמ' מקום מוצא השמש, מזרח: כי לא מִמּוֹצָא וממערב ולא ממדבר הרים (תהל' עה ז). — ובפרט °מוֹצָא האותיות, המקום בגרון שמשם יוצא כל קול וקול מקולות הלשון: האותות השנים ועשרים וכו' ומוצאיהם ארבעה עשר מוצאים בחקר המבטא (הקד' דונש על מנחם).  ובעבור שהיו אותיות אלפא ביתא יסודות מיני הדבור וכו' ראינו לזכרם ולזכור מוצאיהם (הרקמה, שער א).  האותיות העבריות עשרים ושתים אותיות וכו' ויש להן חמשה מוצאים הרחוק שבהם אל הפנים אותיות הגרון וכו' והקרוב שבהם לחוץ אותיות השפה וכו' ובין שני המוצאים האלה שלשה מוצאים וכו' ככה חלקו אותם הראשונים על אלה החמשה מוצאים מבלי הפרש ולא הגבלה אבל בקצת הקרוב והוא שעם דקדוק העיון ימצא קצת אותיות כל מוצא מאלה המוצאים יותר עליונה מקצתם והוא שאותיות כל מוצא מהמוצאים האלה אינם שוות במוצא ההוא אשר יחוסם אליו (שם ב).  והנה יש לנו לספר בתחילה מוצאי האותיות כאשר הם כתובים בספר יצירה ( ראב"ע, צחות, שער האותיות). — ומוֹצָא הלשון: בעבור חבור ד' ות' רפה הקרובים במוצא הלשון (ראב"ע, שפת יתר כ). — מוֹצָא הדבור: שהיא נחה ונסתרת ואיננה יוצאת באחד ממוצאי הדבר ( תרג' ספר דקדוק לר"י 21). — ומוֹצָאֵי הגוף: ויעצר להם (לאנשי בית אבימלך) כל רחם וכל מוֹצאם ותהי בם יד ה' (ספר הישר, וירא).  וממנו מה שיבוא (אל הגוף) ממוצא השתן תקרא טפה ומה שיכנס ממוצא המותר היבש יקרא קלוח פי' אבן רשד על חרוזי אבן סינא). — ג) °כנוי להמתכיות: והתיחד בזה הצמח ובעלי חיים מבלעדי האדמה והאבנים והמוצאים והיסודות וכו' (כוזרי א לא).  אל יקשה בעיניך שתתיחד ארץ בדבר מכל הארצות ואתה רואה מקום שמצליח בו צמח מבלתי צמח ומוצא מבלעדי מוצא וחיה מבלעדי חיה ( שם ב י).  ובה (בהשמש) ובעבורה מסתדר הלילה והיום ופרקי השנה והווים המוצאים והצמח והחיים (שם נג).  הפחות שבצמח יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבמוצאים והפחות שבבהמה יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבצמח (שם ה כ).  אם ימצאהו באחד מאבריו כאב לא ירפא בזהב ובכסף והרבה משתמשים בשאר המוצאים במיני הרפואות (תו"ה, שער הבחינה ה).  ואני אכללהו לך בשלשה מינים האחד מהן מה שנתלה בדבר מן הנמצאות צמח או בעלי חיים או מוצא (מִו"נ ג לז).  לא כוכב ולא מזל ולא חי ולא צמח ולא מוצא (ערוג' הבשם).