*, ש"נ, מ"ר מוֹרָאוֹת, — כמו מוֹרָא: כשהוא אומר מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך הוי זה מוראת הרב אם כן הרי מוראת רבית ומוראת משקלות (מד"ר במד' יה).  ויראת מאלהיך הוי אומר זה מוראת תלמידי חכמים (תנחומא בהעלותך כ). — ואמר הפיטן: שואלים זה, רשות מזה, להקדיש אל במוראות (רמב"ע, מלאכים ממליכים).  יי' בם ועל לבם שמו חקוק בטבלאות, ובם נאות בצבא ואות להקראות במוראות (ר' אברהם, שבת אחר שבוע', כבודו אות).