ש"ז, מֹרָא, מוֹרָאִי, מוֹרָאוֹ, מוֹרָאֲכֶם, מ"ר מוֹרָאִים, —  א) יִרְאָה, רגש של אדם יָרֵא מחברו, מפחד ממנו, Furcht; crainte; fear:  וּמוֹרָאֲכֶם וחתכם יהיה על כל חית הארץ (בראש' ט ב).  לא יתיצב איש בפניכם פחדכם וּמוֹרָאֲכֶם יתן יי' אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה (דבר' יא כה).  ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוֹרָאִי (מלא' א ו).  בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מוֹרָא1 וייראני (שם ב ה). — ובתו"מ:  הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם (אבות א ג).  יהיה כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים (שם ד יב).  הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו (שם ג ב).  שכבר היה עליו מורא של בשר ודם (נזיר ט ה).  יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם ברכ' כח:.  הקדים הקדוש ברוך  הוא מורא האם למורא האב (קדוש' לא.).  חייב אדם להקדים לו (לרבו) שלום בכניסה וביציאה ולנהוג בו מורא וכבוד (תנחומא בהעלותך כ). —  והדבר שממנו מפחד אדם:  לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוֹרָאוֹ לא תיראו ולא תעריצו את יי' צבאות אתו תקדישו והוא מוֹרַאֲכֶם (ישע' ח יב-יג). —  ב) דבר תמוה, זר, לא רגיל בדרך הטבע ומפיל בהלה על האנשים, מעשה פלא:  ויוצאנו יי' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה וּבְמֹרָא גדל ובאתות ובמפתים (דבר' כו ח).  הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת וכו' ובזרע נטויה וּבְמוֹרָאִים גדלים ככל אשר עשה לכם יי' אלהיכם במצרים לעיניך (שם ד לד).  ותצא את עמך את ישראל מארץ מצרים באתות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה וּבְמוֹרָא גדול (ירמ' לב כא). —  ואמר ב"ס:  אהוב אלהים ואנשים משה זכרו לטובה ויכנהו באלהים ויאמצהו במוראים (ב"ס גני' מה א-ב).