ש"ז, מ"ר מוֹרְדִים, — מי שמרד במי שהוא עליון עליו: שולח אני אותך אל בני ישראל אל גוים הַמּוֹרְדִים  אשר מרדו בי (יחזק' ב ג). — *ומי שמורד באשתו, שאינו עושה רצונה, עי' *מורדת. — ובפרט מוֹרֵד במלכות: עמשא מורד במלכות היה (סנה' מט.).