ש"ז, סמי' מוֹרַד, — א) מוֹרַד ההר וכדומ', מקום שיורדים בו מההר, שפני האדמה הולכים ושפלים: וירדפום לפני השער עד השברים ויכום בַּמּוֹרָד (יהוש' ז ה). הם בְּמוֹרַד בית חורן ויי' השליך עליהם אבנים גדלות מן השמים (שם י יא). כמים מגרים בְּמוֹרָד (מיכ' א ד). כי מעלה הלחות בבכי יעלה בכי כי בְּמוֹרַד חרונים צרי צעקת שבר שמעו (ירמ' מח ה). — ב) במלאכת קשוט הכלים וכדומ', מַעֲשֶׂה מוֹרָד, מין קשוט לא נתברר מהותו: ומתחת לאריות ולבקר ליות מעשה מוֹרָד1 (מ"א ז כט).