מוֹרַג

 1,  ש"ז, מ"ר מוֹרִגִּים, מֹרִגִּים — א) כלי דישה, והוא לוח קבועים בו הרבה שנים של צֹר או ברזל, יושב עליו האדם ותמשכהו הבהמה על השבלים: ראה הבקר לעלה וְהַמֹרִגִּים וכלי הבקר לעצים (ש"ב כד כב). — ובהשאלה במליצה: הנה שמתיך לְמוֹרַג2 חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים (ישע' מא יה). — ובתו"מ: כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר (ב"ק סא:). — ובסהמ"א, במשמ' מגרדת של ברזל לגרד גבינה וכדומ': וכן אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות (הלבוש, או"ח שכא י).  מותר לגרור הגבינה בכלי מורג ולדוך המלח במדוכה של עץ (שו"ת מים רבים, או"ח מז). —ב) *החֵך של הבהמה וכמו"כ חלק העליון של הלשון: עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים ומוריגי3 בהמה ושדרו של דג (ברכ' נה.).



1 בערב' מורג' مورج, נורג' نورج, ולא נתברר מקורו ושרשו.

2 בקצת ספרים ריש קמוצה.

3 בארמ' מוריגא, חֵך. רסע"ג פרש מוריגי בהמה קפילת השוק, בערב' מעאטף אלסיקאן. אך הערוך פרש כמו מוריגא בארמ'. ורש"י: כל בשר שבבהמה שאינו חלק אלא דומה למורג חרוץ שאינו חלק כמו החיך והלשון והכרס הפנימי ובית הכוסות.  

חיפוש במילון: