1,  ש"ז, מ"ר מוֹרִגִּים, מֹרִגִּים — א) כלי דישה, והוא לוח קבועים בו הרבה שנים של צֹר או ברזל, יושב עליו האדם ותמשכהו הבהמה על השבלים: ראה הבקר לעלה וְהַמֹרִגִּים וכלי הבקר לעצים (ש"ב כד כב). — ובהשאלה במליצה: הנה שמתיך לְמוֹרַג2 חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים (ישע' מא יה). — ובתו"מ: כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר (ב"ק סא:). — ובסהמ"א, במשמ' מגרדת של ברזל לגרד גבינה וכדומ': וכן אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות (הלבוש, או"ח שכא י).  מותר לגרור הגבינה בכלי מורג ולדוך המלח במדוכה של עץ (שו"ת מים רבים, או"ח מז). —ב) *החֵך של הבהמה וכמו"כ חלק העליון של הלשון: עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים ומוריגי3 בהמה ושדרו של דג (ברכ' נה.).