*, ש"נ, מ"ר מוֹרְדוֹת, — אשה שמרדה בבעלה, שאינה עושה רצונו: א"ל ר"ח בר יוסף לשמואל מה בין מורד למורדת1 א"ל צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי (כתוב' סד:). — ומצוי בסהמ"א: האשה שמנעה בעלה מתשמיש המטה היא הנקראת מורדת ושואלין אותה מפני מה מרדה (רמב"ם, אישות יד ח). המורדת הזאת כשהיא יוצאת אחר י"ב חדש בלא כתובה תחזיר כל דבר שהוא של בעל וכו' זה הוא דין הגמרא במורדת ואמרו הגאונים שיש להם בבבל מנהגות אחרות במורדת (שם יג-יד). — ואמר המשורר: נפש יקרה אחריתך בקשי פן יהיה דינך כדין מורדת (ר"י חריזי, הענק ג קעז).