1, א) פ"ע, מָשׁ, מַשְׁתִּי, מָשׁוּ, תָּמֻשׁ, יָמוּשׁ, תָּמוּשׁ, יָמוּשׁוּ, יָמֻשׁוּ, — מָשׁ פלוני או דבר פלוני ממקומו, זז והתרחק קצת, weichen; bouger de, s'éloigner; to withdraw: וארון ברית יי' ומשה לא מָשׁוּ מקרב המחנה (במד' יד מד).  אל נא תָמֻשׁ מזה עד באי אליך (שפט' ו יח).  ביום ההוא נאם יי' צבאות תָּמוּשׁ היתד התקועה במקום נאמן (ישע' כב כה).  כי ההרים יָמוּשׁוּ והגבעות תמוטינה (שם נד י).  ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד וּמָשׁ חצי ההר צפונה וחציו נגבה (זכר' יד ד). — ואמר בן סירא: וגם לרופא תן מקום ולא ימוש מאתך כי גם בו צורך (ב"ס גני' לח יב). — ודברים מפשטים: לא יָמוּשׁ ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה (יהוש' א ח).  ודברי אשר שמתי בפיך לא יָמוּשׁוּ מפיך ומפי זרעך (ישע' נט כא). — וחקי הטבע ומנהגי העולם וכדומה, במשמ' חדלו: אם יָמֻשׁוּ החקים האלה (של השמש והירח וכו') מלפני נאם יי' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים (ירמ' לא לה). — והחסד: וחסדי מאתך לא יָמוּשׁ (ישע' נד י). — והרעה: משיב רעה תחת טובה לא תָמוּשׁ2 רעה מביתו (משלי יז יג). — °והשֶבח וכדומה: ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש לעולם ועד (תפלת י"ח, קדושה). — ב) פ"י, מָשׁ את העון וכדומה, הסירו: וּמַשְׁתִּי את עון הארץ ההיא ביום אחד (זכר' ג ט). — ועי' מִישׁ.