, ש"ז, סמי' מוֹשַׁב, בכנ' מוֹשָׁבִי, מוֹשָׁבֶךָ, מוֹשָׁבוֹ, מוֹשָׁבָם, — א) שה"פ מן ישב, כמו ישיבה, משמש במשמ' זמן הישיבה:  וּמוֹשַׁב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה (שמות יב מ). —  ובמשמ' דירה במקום מהמקומות:  הנה נא מוֹשַׁב העיר טוב מ"ב ב יט. —  ובסהמ"א בענין יציאה פעם אחת לנקביו:  שתשלשל מושב אחד או שנים ולא יורק הרבה יחד (קאנון ד א ב ז). —  ב)  מקום ישיבה:  ויהי מוֹשָׁבָם ממשא באכה ספרה (בראש' י ל).  משמני הארץ יהיה מוֹשָׁבֶךָ (שם כז לט).  בדד ישב מחוץ למחנה מוֹשָׁבוֹ (ויקרא יג מו).  איתן מוֹשָׁבֶךָ ושים בסלע קנך (במד' כד כא).  ונפקדת כי יפקד מוֹשָׁבֶךָ ש"א כ יח.  וישב המלך על מוֹשָׁבוֹ כפעם בפעם אל מוֹשַׁב הקיר (שם כה).  פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר שם מוֹשַׁב סמל הקנאה (יחזק' ח ג).  יען גבה לבך ותאמר אל אני מוֹשַׁב אלהים ישבתי בלב ימים (שם כח ב).  חל הוא (הקרקע האמור שם) לעיר למוֹשָׁב ולמגרש (שם מח יה).  כי בחר יי' בציון אוה לְמוֹשָׁב לו (תהל' קלב יג).  בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מוֹשָׁבִי (איוב כט ז). —  ומ"ר בסמי':  זרעיתים אל הרי ישראל באפיקים ובכל מוֹשְׁבֵי1 הארץ (יחזק' לד יג). —  ובתו"מ:  וכיון שנשרף (הבית) אמר הקב"ה שוב אין לי מושב בארץ אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון (מד"ר איכה, פתיח').  הרחק ממקומך שנים שלשה מושבות (אדר"נ נוסח' ב לג). —  בֵּית מוֹשָׁב:  ואיש כי ימכר בית מוֹשַׁב עיר חומה (ויקר' כה כט). —  עיר מוֹשָׁב:  תעו במדבר בישימון דרך עיר מוֹשָׁב לא מצאו (תהל' קז ד). —  ג) אופן הישיבה: ומאכל שלחנו וּמוֹשַׁב עבדיו ומעמד משרתו (מ"א י ה). ד) האנשים הדרים במקום אחד:  וכל מוֹשַׁב בית ציבא עבדים למפיבשת (ש"ב ט יב). —  ה) קבוץ אנשים יושבים יחד:  אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד וּבְמוֹשַׁב לצים לא ישב (תהל' א א).  וירוממוהו בקהל עם וּבְמוֹשַׁב זקנים יהללוהו (שם קז לב). —  ואמר החכם:  ואל יקבצו במושבך אנשים שחולקים לנצוח (מבחר הפניני', שער מצות החכם לבנו). —  ו) *בפרט ישיבת המלוים את המת בחזרתם פעמים אחדות:  ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וכו' פחות מעשרה (מגי' ד ג).  אין אדם נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומושב ומספד היה לפלוני במקום הזה (כתוב' ב י). —  ז) *דבר שיושבים עליו, בפרט בהלכות טומאה:  זב שראה שתי ראיות מטמא משכב ומושב (כלים א ה).  מטמא אוכלין ומשקין משכבות ומושבות וכלי חרס פתוחין (תוספתא נדה ח ה). —  ח) °כמו ישיבה, במשמ' בית מדרש:  אשר כתב אותה (את המסורה) עזריקם בסוף התורה לכ"ג מר ורב עלי בר יפת המשכיל והקדיש אותה למושבו פה בצרה בשנת ד"א תרפ"ב ליצירה לתועלת תלמידיו (מסר' צופות קאלי, גנז"ב, ג רצה).