מוֹרָשָׁה

ש"נ, – כמו מוֹרָשׁ משמ' א: והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מוֹרָשָׁה אני יי' (שמות ו ח). לנו היא נתנה הארץ לְמוֹרָשָׁה (יחזק' יא יה). הנני נתנך לבני קדם לְמוֹרָשָׁה וישבו טירותיהם בך (יחזק' כה ד). יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מוֹרָשָׁה לשארית הגוים (יחזק' לו ג). — ודבור מפשט, תורה וכדומ': תורה צוה לנו משה מוֹרָשָׁה קהלת יעקב (דבר' לג ד).