, ש"נ, בכנ' מְזִמָּתוֹ, מ"ר מְזִמּוֹת, מְזִמּוֹתָיו, —  א) מה שאדם זֹמֵם לטובה או לרעה, Plan:  העיר יי' את רוח מלכי מדי כי על בבל מְזִמָּתוֹ להשחיתה כי נקמת יי' היא נקמת היכלו (ירמ' נא יא).  לא ישוב אף יי' עד עשתו ועד הקימו מְזִמּוֹת לבו (שם כג כ).  כי נטו עליך רעה חשבו מְזִמָּה בל יוכלו (תהל' כא יב).  בגאות רשע ידלק עני יתפשו בִּמְזִמּוֹת זו חשבו (שם י ב).  אל תתחר במצליח דרכו באיש עשה מְזִמּוֹת (שם לז ז).  הן ידעתי מחשבותיכם וּמְזִמּוֹת עלי תחמסו (איוב כא כז). —  ובכלל מחשבה גדולה לעשות דבר גדול:  ידעת כי כל תוכל ולא יבצר ממך מְזִמָּה (איוב מב ב). — ומחשבה עיונית בדבר מהדברים:  רשע כגבה אפו בל ידרש אין אלהים כל מְזִמּוֹתָיו (תהל' י ד). —  איש מְזִמּוֹת:  טוב יפיק רצון מיי' ואיש מְזִמּוֹת ירשע (משלי יב ב). ואיש מְזִמּוֹת ישנא (שם יד יז). — בעל מְזִמּוֹת: מחשב להרע לו בעל מְזִמּוֹת יקראו (משלי כד ח). — ימרוך לִמְזִמָּה (תהל' קלט כ), עי' ב.מרה, מרה מזמה. —  ב) כח המחשבה ושקול הדעת, Klugheit; sagesse; craftiness:  לתת לפתאים ערמה לנער דעת וּמְזִמָּה (משלי א ד). אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מְזִמּוֹת אמצא (שם ח יב). —  ואמר בן סירא:  אויל מפתה יביט אל בית ואיש מזימות יכניע רבים (ב"ס גני' כא כג). —  והשתמשו בסהמ"א במשמ' זו:  ומי שהוא מאנשי הנפשות היקרות והמזימות הנכבדות (ר"י א"ת, תמדה"נ יה).  וראיית הנולד בעין המזמה (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ב יג). —  ואמר המשורר:  ותרוץ כצבי על הר מזמות כגבור בשפלה רץ בסוסו (רשב"ג, בחר מהחלי).  כשורש עץ יהי אורך אמירו, וכתבונת אנוש יושר אמריו, וכמזמת לב אנוש כן יגונו (הוא, כשרש עץ).  ימי ריבות יעדני (הזמן) והנה כבר שלם ולא שלם נדריו, ובל אעוף עלי גבהי מזמות יקצץ בעדי כנפי נשריו (שם).  גביר על חוג תבונות משכנותיו ובשביל המזמות לו צעדים, ועוד ידיו לכל שואל פתוחות וביתו לעניים מרודים (משה דרעי, לקו"ק נג). —   מְזִמָּתָה (ירמ' יא יה), עי' מִזְמָת.