°, ש"ז, — א) אדם שאומנתו לזמר, Sänger; chanteur; singer: נהוג בדבור העברי בא"י ובספרות החדשה. — ב) °כנוי לצפור מצטינת בזמירתה: המזמר הוא המטיב זמר ביתר שאת משאר מיניו וכו' קולו יצפצף כחליל צח וירון למרבה ביער בעתות הערב והבקר (תוה"א לשינהק, מערכ' העוף קלז). המזמר הלילי גם הוא נעים בקולו מאד אבל אינו מצפצף כ"א איזה חדשים בקיץ (ראשית למוד' א ו).