מִזְמוּז

°, ש"ז, —  שה"פ מן *מִזְמֵז:  הביא מועד במלאתו לשבור בחורי גמוז, ורבה בו פעמים במסמוס ומזמוז, זבולו כשר שאננות מבכות את התמוז (סליח' י"ז תמוז, אמרר בבכי).  כפרה על מה שגרמנו המזמוז בעליונים (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', חקו"ד ג ד).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים