*1, ש"ז, מצע של לבד על המטה תחת הכר: מיזרן 2 היוצא מן המטה כל שהוא וכו' שירי מיזרן שבעה טפחים כדי לעשותו חבק לחמור (כלים יט ג). נישא הזב על המטה ועל המיזרן מטמא שנים ופוסל אחת (שם ד). מטה שהיתה טמאה מדרס וכרך לה מיזרן וכו' היא טמאה מדרס והמיזרן מגע מדרס (שם ה). מטה שכרך לה מיזרן ונגע בהן המת (שם ו). מזרן שהוא מכרך בו את המטה והכניס לבית שהמת בתוכו וכו' כל טומאה ששוות מטה למיזרן כגון טומאת המת והזבה (תוספתא כלי' ב"מ ט ו). כרע שהיא טמאה מדרס וחברה על המטה טהורה הכרע וכן במיזרן (שם ג).
1 לא נתברר מקור מלה זו ומשמ' בדיוק, ועי' הערה לקמן. —
2 פרש רה"ג: פי' בגדי צמר שנותנין בני אדם גדולים וחשובים על מטותיהן תחת כל המצעות והוא כמעשה אלו שנותנין בגד צמר בשפת גגותיהן למנוע המטר מן הקירות וכן עושין הגדולים בשפת ארוכות המטה. ע"כ. וכן הערוך. והרמב"ם פרש: מיזרן הוא אזור ארוג יהיה מצמר או פשתן או שער וכו' וזה האזור כבר מקיפים בו המטה על ריבוע חלקיו וישאר מזה קצתו תלוי מן המטה כמו חבל היוצא מן המטה. ע"כ, וכן ביד החזקה (כלים כא ח).: אבנט של אריג שמקיפין אותו על המטה כדי לקבץ איבריה והוא הנקרא מזרן. ע"כ. ונראה שהוא גזר מלה זו מן אזר, אבל זה דחוק. ואולם בענין שמוש המזרן דעת הרמב"ם מוכרחת מתוך עצם דבר המשנה והתוספתא.