1, ש"ז, — כלי האכר, כעין כף גדולה או מזלג זורה בו את הבר בגרן להפריח ממנו את המוץ, Wurfschaufel; pelle à vanner; winnowing fan: והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זרה ברחת וּבַמִּזְרֶה (ישע' ל כד). — ובמליצה גם לאנשים בענין אבוד וכליון: ואזרם בְּמִזְרֶה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את עמי (ירמ' יה ז). — ובתו"מ: אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית מחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר (שבי' ה ו). המעבר והמזרה והמגוב (כלי' יג ז), טבו"י ד ו. ושירי המזרה (נחשבים כלי אם נשאר ממנו) טפחים (תוספת' כלי' ב"ב ז נ).