*, ת"ז, לנק' מִזְרָחִית, — של מִזְרָח, מפאת מִזְרָח: מדשן את (הנר) המזרחי ומניח את המערבי דולק (תמיד ו א).  עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית (זבח' ה ג). ושל בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית (תמיד ד א).  (רוח) מזרחית לעולם יפה מערבית לעולם קשה (יומ' כא:).  בכל מקום רוח מזרחית קולטת (מד"ר בראש' כא). — ומ"ר: מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין (תמיד ו א).  נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים (שם ג ט). — ומצוי מאד בסהמ"א.  — ובמשמ' °אדם מהַמִּזְרָח:  וימים ומעברים עברתי ומשברים שברתי ונתחברתי למזרחיים ולמערביים ולאזרחיים ולתושבים (ר"י חריזי, אגר' לשון הזהב).