*, ש"נ, כמו מַחֲבֹא: בלשת שבאה לעיר וכו' אם יש שם מחבואה אחת מצלת על הכהנות כולן (כתוב' כז). שתי נשים שילדו במחבואה1 אחת ונתערבו מתחילה ולא הוכרו (מדר' תנאים כא טו). — ובסהמ"א: עיר שבאה במצור ונכבשה אם היו העכו"ם מקיפין את העיר מכל רוחותיה כדי שלא תמלט אשה אחת וכו' הרי כל הנשים שבתוכה פסולות לכהונה וכו' ואם היה אפשר שתמלט אשה אחת ולא ידעו בה או שתהיה בעיר מחבואה אחת אפילו אינה מחזקת אלא אשה אחת הרי זו מצלת על הכל וכו' מתוך שיכולה (כל אחת) לומר נמלטתי כשנכבשה העיר או במחבואה הייתי ונצלתי (רמב"ם, איסורי ביאה יח כז-כח).
1 המפרשים פרשו במשמ' כללית, מקום שיתחבא אדם מפני רוח. אך סגנון הדמיון ומה שנאמר אחרי כן כפלגי מים וסלע כבד מעידים כי גם במחבא רוח וסתר זרם הכונה לדברים שהיו במציאות והיו משמשים להתחבא מפני הרוח ולהסתר מפני הזרם, ואולי היה מחבא רוח כעין הדופן המתקפל ומטלטל המשמש גם עתה להיות למחצה בפני הרוח, paravent בלעז.