מַחֲבוֹאָה
*, ש"נ, כמו מַחֲבֹא: בלשת שבאה לעיר וכו' אם יש שם מחבואה אחת מצלת על הכהנות כולן (כתוב' כז). שתי נשים שילדו במחבואה1 אחת ונתערבו מתחילה ולא הוכרו (מדר' תנאים כא טו). — ובסהמ"א: עיר שבאה במצור ונכבשה אם היו העכו"ם מקיפין את העיר מכל רוחותיה כדי שלא תמלט אשה אחת וכו' הרי כל הנשים שבתוכה פסולות לכהונה וכו' ואם היה אפשר שתמלט אשה אחת ולא ידעו בה או שתהיה בעיר מחבואה אחת אפילו אינה מחזקת אלא אשה אחת הרי זו מצלת על הכל וכו' מתוך שיכולה (כל אחת) לומר נמלטתי כשנכבשה העיר או במחבואה הייתי ונצלתי (רמב"ם, איסורי ביאה יח כז-כח).
1 בגמ' ב"ב (דף קכז.) הגרסה: במחבא.