ז. מָחָה

*1, — קל לא מצוי.

—  הָפע', * הֻמְחָה, מֻמְחָה, —  קמיע מֻמְחָה וכדומ', שנסו ונתברר כי הוא פועל פעולה, bewährt, anerkannt; éprouvé, reconnu; tried, approved:  לא יצא האיש בסנדל המסומר וכו' ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה (שבת ו ב).  איזה הוא קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושילש (תוספתא שם ד=ה ט)מומחה (הקמיע) לאדם ואינו מומחה לבהמה (גמ' שם נג:). —  ורופא מֻמְחָה, בעל נסיון:  עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה רופא כותי וכו' ברופא מומחה (ע"ז כז.).  דרבי יוחנן רופא מומחה הוה (שם כח.).  משל לישראל וכהן שנכפו נמסר להן רופא מומחה והיה מצוה את ישראל ומניח את הכהן (מד"ר ויקר' כו). —  ומצוי בסהמ"א:  שהרי הומחה (הרופא) בשלשה מיני קמיעים (רש"י שבת סא:).  ואין הלחש מומחה כל מקום שהוא אלא דוקא איגרת לבדה שהומחת וכו' שקמיע זה הומחה שריפא ג' פעמים (תוספ' שם סא.).  במזל הרופא היה לנו לתלות שכבר הומחה שריפא שלשה אנשים (שם:).  ואם כל אחת מאיגרות ריפא ג' פעמים אפי' אדם אחד מומחות שלשתן (שם.).  דוקא בי"ד הקבוע ומומחה שבדורו (טוחו"מ, הלוא' סז.). —  חכם   מֻמְחָה, יודע ובקי ובעל נסיון:  דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי (סנה' ה.).  לא כל הימנו שפוסל דיין שמומחה לרבים (שם כג.).  אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו (ר"ה כה:). —  ובסהמ"א:  והשופטים במעלותם מנויים למשמרת שלשה הם רצויים בהדיוטות שלשה או באחד והוא מומחה לממון המיוחד (רה"ג, שערי דיני ממונות). —  ועֵד מֻמְחָה:  ולא מקבלין אלא עדות עדים שהן מומחין לשופטין שלהן (תשו' הגא', הרכבי רלט). —  °קהלה מֻמְחִית:  והמקובלות מה שקבלנו מחכם המורגל ומומחה או מקהילה שהיא מומחית (ריב"צ, עולם הקטן, א א). —  ועי' *מֻמְחֶה.

—  הִפע, *הִמְחָה, —  הִמְחָהוּ עליו, קבלו למֻמחה,  הסכים עליו שהוא מֻמחה:  לא כל הימנו שפוסל דיין שהמחוהו רבים עליהם (סנה' כג.). —  ובסהמ"א:  ודוקא גדול הדור וכו' או טובי העיר שהמחום בית דין עליהם (טוחו"מ ב).  ג' בקיאין בדין ובענין פוזבול ויודעים ענין שמיטה והמחום רבים עליהם באותה העיר (שו"ע חו"מ סז יח).

—  °והִמְחָה אותו, עשאו למֻמחה:  בי"ד שנסמכו בארץ ישראל והם האנשים החכמים הראויים לדון שבדקו אותם בית דין של ארץ ישראל והמחו אותם וסמכו אותם (סמ"ג, מ"ע, סי' צו).

— נִתפ', °נִתְמַחָה 2, — נתמחה הרופא וכדומ', נהיה מֻמחה, נהוג בספרות החדשה ובדבור העברי בא"י. 



1 לא נתברר מקורו, ולא נמצא חבר לו בשאר לשונות האחיות זולתי בארמ'.  ואולי יש לו קצת יחס עם המלה למחת שבכתב' הכנענית של פיראוס:  עטרת חרוץ בדרכנם (עשרים) למחת, שלפי הענין משמ' מעות טובות במלא שוין.  וכבר העיר ע"ז הופמן 67 G. S. Cooke, NSI

2 בגמ' בארמ': איתמחי גברא ואתמחי קמיע (שבת סא:)

חיפוש במילון: