מְחוּגָה

1, ש"ז, — כלי בעל שתי שוקים רֹשמים בו עגול, Zirkel; compas; -passe: חרש עצים נטה קו יתארהו בשרד יעשהו במקצעות וּבַמְּחוּגָה2 יתארהו (ישע' מד יג). — ומצוי במשמ' זו בסהמ"א: איך לגויה במחוגה אלהית מתוארת יי' אמר לשכון בערפל (בחינ' עולם ג). נקודה ה' שם הוא מקום מרכז הקשת או העגול ותעמיד את המחוגה על המרכז (נחמ' ונעים יא רנז). ונבקש לעשות קשת או עגול שיעבור על שלשתן ועמוד המחוגה ברגל א' בנקודה א' (שם). אם ציירת במחוגה ריבוע ישר וכו' תרחיב צעדי רגלי המחוגה עד כדי אלכסון ריבוע הקדום (שו"ת חות יאיר קעב). התמונה שנעשית ע"י המחוגה אם תשים רגל אחד מהמחוגה בנקודה א' וכו' וברגל השני מהמחוגה נרשום בסיבובה קו אחד (הקד' עמודי השמים). — ועצם העגול: כשושני סוגה, נפוצים בערוגה, ירוצון במחוגה, עלי קו כבירם (ר"ש הנגיד, באשמרת ערב). כל כוכב שהוא קרוב אל הציר יהיה מחוגתו קטן ממחוגת הכוכב הרחוק ממנו (נחמד ונעים א כד). כל כוכבי אור כל גלגלי שמים, רכב אלהים רבוא רבותים, במחוגת עולמים תמיד ידודו, גדלם לא תמֹד ושמם לא שמעת, מה היא תכליתם מה הם לא ידעת (יל"ג, משלים א כא).



1 מן חוג, עי"ש, ועי' הערה לקמן.

2 ת"י: ובנצורין, ולא נתברר בדיוק מהו. אך שאר כל המפרשים הקדמונ' והחדשים פרשו שהוא הכלי שעושים בו עגול.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים