ש"ז, סמי' מַחֲזֵה, — א) כמו חזון, חזיון, מה שנראה לאדם בהקיץ או בחלום, Vision: היה דבר יי' אל אברם בַּמַּחֲזֶה לאמר אל תירא אברם (בראש' יה א). נאם שמע אמרי אל אשר מַחֲזֵה שדי יחזה נפל וגלוי עינים (במד' כד ד). חזו (נביאי השקר) שוא וכו' הלוא מַחֲזֵה שוא חזיתם (יחזק' יג ו-ז). — ב) °מה שנראה מעת לעת בחלל הטבע, Erscheinung; phénomène: בגדות הים אצל מדינת שוועדען נראה לפעמים מחזות נפלאות הנקראות מחזות הים שמה נראה לפעמים ים או יבשה המכוסה ונסתר תמיד מעין רואה ע"י הרים וגבעות וכו' (למודי הטבע ג ב). — ג) °מעשה ממעשי החיים שמראים להקהל בבתי החזיון, Drama: מחזה החשמונאים, וכדומ', מצוי בספרות החדשה.