* 1, ש"נ, מ"ר מַחְטִים, —  א) כלי מכלי החַיָּט, שתופר בו הבגד, והוא ברזל דק בקצהו האחד נקב להשחיל בו החוט וקצהו השני מחֻדד לתחב בתוך הבגד, Nadel; aiguille; needle:  לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה (שבת א ג).  מחט שניטל חרירה או עוקצה (כלים יג ה).  מחט שנמצאת מליאה חלודה או שבורה (טהר' ג ה).  שלש על שלש שמצאה בתוך הבית וכו' או מחט תחובה בה (תוספתא כלי' ב"ב ו ו).  חוט שהשחילו למחט אפי' קשור מיכן ומיכן אינו חיבור לבגד (ירוש' כלא' ט לב ד).  שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אילו לאילו (שם שבת יא יג).  לא יצא החייט במחטו התחובה לו בבגדו (שבת יא:).  קשה רימה למת כמחט בבשר החי (שבת קנב.).  שכן תופרי יריעות חופרין גומא להצניע בה מחטיהן (שבת קב:).  (הדיוט הוא) כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת (מו"ק י.).  גזירה שלא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד (חגי' כא:).  מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות (חול' מח:).  הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחוד של מחט כל רוחו יוצאה ממנו (מד"ר בראש' א). — מַחַט של יד:  ואת הכרכר לתחוב בו מחט של יד ליטול בו את הקוץ (שבת יז ב). —  מַחַט של מיתון:  וכמה יהא השורש וכו' כמחט של מיתון (ערלה א ד). —  מַחַט של שקאים:  מחט של יד וכו' ושל סקאין לפתוח בו את הדלת (שם).  — מַחַט נקובה ולא נקובה:  לא תצא אשה במחט הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם (שבת ו ג).  לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן וכו' ולא במחט שאינה נקובה (שם א). —  ולהורות דבר מועט:  המלוה על המשכון שמואל אמר אפי' על המחט (ירוש' שבי' י לט ג).  א"ר יוסי בר חנינה אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם אף היא נבלעה עמם (שם סנה' י כח).  טענו שני מחטין והודה לו באחת מהן (שם שבוע' ו לו ד).  מששת את כל כלי אפילו מחט אפילו צינורא לא מצאת (מד"ר בראש' עד).  אומר ללוה הבא כל המטלטלין שיש לך ולא תניח אפילו מחט אחת (רמב"ם, מלוה ולוה ב ז). —  °ולשון זכר:  אמן שעשה כלים שמשקלם ככר ברזל לעשות מחט קטן שמשקלו גרגיר ואלו היה בעבור מחט אחד היה זה מהפסד ההנהגה וכו' אבל אחר שהוא עושה באלו הכלים הנכבדים מחט אחר מחט וכן ככרים רבים  ממחטים יהיה מעשה הכלים ההם חכמה ותיקון (מו"נ ג יד).  הפקיד בידי מתמול מחט לתפור בגדי המטולאים אכן בעת באתי משוק החייט נשבר וכו' (ר"י חריזי, איתיאל, מחבר' ח).  והם יש להם כלי מלחמה ולנו אין לנו אפילו מחט קטן (שבט יהודה ו). —  *מעשה מַחַט:  בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג (זבח' פח.). — ומשל:  הכניס פיל בקוף המחט, משל לדבר שאי אפשרי2. —  ואמר החכם:  אין נקב המחט צר לשני אוהבים ואין רחב העולם די לשני שונאים (מבח' הפנינ', שער האהבה). —  ב) בכלל °ברזל דק:  הוא המחט התקוע בראש עץ וכו' והמחט יקרא דרבן (שרשי רד"ק, דרבן). —  °והעקץ של עקרב וכדומ':  אמרו רבים כי הנקבה (ממיני העקרבים) יותר גדולה מן הזכר אך המחט העוקץ מן הנקבה דקיק ומן הזכר עב ויקרה לקצת העקרבים שיהיה להם שני מחטים (קאנון ד ו ה ב). —  ג) °שֵׁם מין דג:  ויש ממין הדגים שיבקע קודם שיעשה במים לרוב הביצים כמו המין הנקרא מחט (מדר' החכמה לר"י הכהן יז).  מחטי הים פיהם ארוך ועגולי ופתחו צר מאד והם חסרי שנים ומפתח אזניהם על ערפם (תוה"א, מערכ' הדגים ריט). —  ד) °כנוי לעמודי אבן3 ארוכים והולכים וצרים למעלה שעשו לפנים במצרים, Obelisk:  מחטי קלעאפטרא (א' גוטלבר, ממצרים 181). —  ה) °עלי מיני הארז:  הן גם הארז עץ פרי איננו, במקום עלים עליו מחטים יצמחו, ובכל זאת יתנשא זה בעל המחט לראש ולקצין על כל העצים יחד (יל"ג, גרן האטד).

*חרירה. —  *עקץ. —  *קוף. —  *שחל, השחיל. —  *תחב. —  *תכף. —  *תכיפה. —  תפר.