1, מְחוֹקֵק, ש"ז, בכנ' מְחֹקְקִי, מְחֹקְקֵנוּ, מ"ר מְחֹקְקִים, — א) מַטֶּה של כבוד ותפארה שביד המושל, Stab; bâton; staff: לא יסור שבט מיהודה וּמְחֹקֵק מבין רגליו עד כי יבא שילה (בראש' מט י).  באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם בִּמְחֹקֵק2 במשענתם (במד' כא יח). — ובהשאלה: לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מְחֹקְקִי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי (תהל' ס ט-י).— ב) בהרחבה, מי שמחזיק את הַמְחֹקֵק בידו, מושל, מנהיג הצבא, Führer; chef; leader: וירא (שבט גד) ראשית לו כי שם חלקת מְחֹקֵק3 ספון (דבר' לג כא).  מני מכיר ירדו מְחֹקְקִים ומזבולן משכים בשבט ספר (שפט' ה יד).  כי יי' שפטנו יי' מְחֹקְקֵנוּ יי' מלכנו הוא יושיענו (ישע' לג כב). — ואמר בן סירא: ביד אלהים ממשלת כל גבר ולפני מחוקק ישית הודו (ב"ס גני' י ה). — °נותן חֻקִּים, Gesetzgeber; législateur; -tor: כי מחוקק יקרא נותן התורה וכו' מצד היותו מחוקק לא ירצה להעביר על החק (העקרים א ד).