*, ש"ז, מ"ר מְחָקִים, — כתב שנמחק: גט שיש בו מחק או תלוי (תוספת' גיט' ט ח). שטר על החלק ועדים על המחק וכו' שטר על המחק ועדים על החלק (ירוש' שם ב מד:). צריך להרחיק מן המחק מקום שתי שיטין (ר' ירמיה, שם ב"ב י יז ג). כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה (ר' יצחק בן חקולא, שם). אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק (ר"ש בן אלעזר, מנח' ל:). שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר (רב, ב"ב קסג:). אין העדים חותמין על המחק אלא אם כן נמחק בפניהם (אביי, שם קסד.). — ומ"ר: כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהון (ר' יוחנן, ב"ב קסא:). — ובסהמ"א: הגרידה היא בראש הסכין וכו' והמחק בזמן שהדיו לח מעביר ידיו הסופר עליו ומוחקו וכותב את השם על מקום המחק (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת כה). כל המחקין שאינן במקום שריר וקיים וכו' צריך לקיימן בסוף השטר (רש"י ב"ב קסא:). כיון שיש שני מיני מחקים בשטר אחד זה אצל זה יכול להכיר מי נמחק יותר מחבירו (הוא, שם קסד.). כל המחקין כולן צריך שיכתוב קיומיהן בסוף השטר ויאמר אות פלונית או מלה פלונית או שיטה פלונית על מחק או תלויה והכל קיים (רמב"ם, מלוה ולוה כז ח). כתב ר"ח צריך לכתוב קיום המחקים והתלויות קודם שיכתוב וקנינא לפני שיטה אחרונה וכו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב (עכשיו) נהגו לכתוב קיום מחקים ותלויות אחר וקנינא (טור חו"מ מד ח). — ואמר המשורר: מכתב אלהים הוא ולא על מחק על כן פליאות יעלה נפלאו (עמנ', מחב' ב).