, קל אינו נהוג בלשון.

— הִפע',  הִמְטִיר, הִמְטַרְתִּי, מַמְטִיר, הַמְטִיר, אַמְטִיר, תַּמְטִיר, יַמְטֵר, — הִמְטִיר פלוני, עשה שירד מָטָר, regnen lassen; faire pleuvoir; to send rain: וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא הִמְטִיר יי' אלהים על הארץ (בראש' ב ה). כי לימים עוד שבעה אנכי מַמְטִיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה (שם ז ד). הנני מַמְטִיר כעת מחר ברד כבד מאד וכו' וַיַּמְטֵר יי' ברד על ארץ מצרים (שמות ט יח=כג). וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר וְהִמְטַרְתִּי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אַמְטִיר (עמו' ד ז). ועל העבים אצוה מֵהַמְטִיר עליו מטר (ישע' ה ו). מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות לְהַמְטִיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו (איוב לח כה=כו). — וגם להורדת דברים אחרים ממרומי שחקים: ויי' הִמְטִיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יי' מן השמים (בראש' יט כד). הנני מַמְטִיר לכם לחם מן השמים  (שמות יו ד). ואבני אלגביש אש וגפרית אַמְטִיר עליו ועל אגפיו (יחזק' לח כב). ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וַיַּמְטֵר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו (תהל' עח כג=כד). יַמְטֵר על רשעים פחים אש וגפרית (שם יא ו). — ואמר המשורר: מי אל בכל אלים כאל עשה ארץ והציב את גבוליה, כסה מעונתו בעב ענן להמטיר בארצו מאגליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי). גביר דומה כשחק על אדמה וגם כפיו להמטיר כעננים, בהעצרם ימותון הנפשות וימלאון בהמטירם רננים (רשב"ג, ואת יונה).

 — נפע', נִמְטַר, תִּמָּטֵר, — נִמְטְרָה האדמה, ירד עליה מטר: והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תִּמָּטֵר וחלקה אשר לא תמטיר1 עליה תיבש (עמוס ד ז). — ובסהמ"א: שממימי אוקינוס הם הגשמים ואחר שימטיר ה' מהם עולים מהתהום כנגדם וכו' ואין הזרעים צומחים לא מן הנמטרים ולא מן התהומיים (אור החיים, בראש' א ט).