מִטְפַּחַת

1, ש"נ, מ"ר מִטְפָּחוֹת, — יריעה של בגד או של עור, חגורה במתנים ותלויה על הבטן ולמטה, Schürze; tablier; apron: המחלצות והמעטפות וְהַמִּטְפָּחוֹת2 והחריטים (ישע' ג כב). ויאמר (בעז לרות) הבי הַמִּטְפַּחַת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שערים וישת עליה (רות ג יה). — ובתו"מ: הרי שהיתה מטפחת של בגד ושל עור חגורה לו על מתניו (תוספתא ברכ' ב יה). יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת (חגי' ב ז). מטפחות בני לוי טהורות (תוספתא כלי' ב"מ ה ט). המטפחת של מפסלי אילנות (שם מקוא' ו יז). מטפחת של זפתין ושל יוצרין ושל מפסלי אילנות (משנ' שם ט ז). המשיחות והרצועות שבמטפחות הספרים ושבמטפחות התינוקות (תוספת' כלי' ב"מ ט ה). — ולצרור בה דבר: אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא במחצלת אבל מביא הוא במטפחת ובחיקו (תוספתא יו"ט ג י). צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת (חול' ח ב). אפילו מטפחת שלהן3 אסור להניח על הראש שיש בו תפילין (ב"מ קה:. — ולתשמישים מתחלפים: מטפחות תיבה אין בהן משום כלאים מטפחות ידים ומטפחות ספרים ומטפחות ספוג אין בהן משום כלאים (תוספתא כלא' ה יז). שלש מטפחות הן של ידים וכו' של ספָּרין וכו' ושל תכריך (כלים כד יד). — ושל עור: העושה מטפחת מן העור טמאה (ר"א בר צדוק, כלים כו ט). — וגם לחפות בה כתלים וכדומה: בעל הבית שעשה מטפחות לחפות בהן כתלים ועמודין (תוספת' כלי' ב"מ ה ט). — ולעטף בה ספר: העושה תיבה ומטפחות לספר (תוספתא מגי' ג ב). משאיל אדם מטפחתו לספר וחוזר ולוקחה הימנו מטפחות ספרים משנין אותן מספרים לספרים (שם). (המוציא) מקק ספרים ומקק מטפחותיהם כל שהן שמצניעין אותן לגונזן (שבת ט ו). אם מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים לא יקחו מטפחות מטפחות לא יקחו תיבה (מגי' ג א). מטפחות ספרים בין מצויירות בין שאינן מצויירות (כלים כח ד). תיק הספרים ותיבה של ספרים ומטפחות של ספר (תוספת' ידים ב יב). — ולפרוש על פני הפתח: זה מנהג גדול היה בירושלם פורשין מטפחת על גבי הפתח כל זמן שהמטפחת פרושה אורחין נכנסין נסתלקה המטפחת אין רשות לאורחים להכנס אלא שלש פסיעות (ר"ש בן גמליאל, מד"ר איכ', בני ציון). — ובסמה"א: והיא (הסוטה) עומדת ביניהן בלא רדיד ובלא מטפחת אלא בבגדיה וכיפה שעל ראשה כמו שהאשה בתוך ביתה (רמב"ם, סוטה ג ה). כאיש ראשו במטפחתו יכסה ומספחתו בגבחתו ונתקו (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני'). שלח מלך קונסטנטינא אל מלך ישמעאל שישלח לו המטפחת אשר קנח בו נוצרי את פניו ונשארה צורתו חקוקה בו (ר"ד גאנז, צ"ד, ה' תשמד). מי שברך אמותינו וכו' הוא יברך את כל בת ישראל שעושה מעיל או מטפחת לכבוד התורה (מחזור איטליה, מי שברך). — °מִטְפַּחַת השֻלחן, מַפָּה: עשירי עם ישבו לכסאות על שלחנם ובמקום מטפחת השלחן ישתמשו במטפחת החוצן להטיב האף (שבילי עולם ג, חינה).



1 מן טפח, עי"ש, ועי' הערה לקמן. —

2 תרגמו השבעים כאן ἐπιβλήματα, שהוא כמין מעיל משלך על הכתפים, אך ברות πεϱίζωμα, והוא פרזום בתלמוד, והוא יריעה תלויה מהמתנים ולמטה לפני הבטן. יונתן תרגם סודרא, ובגמ' ירוש' (שבת ו ח:). תרג' המחלצות בפירזומטא, ומטפחות בסבניין רברבן, שהוא ביוני' כעין מעיל רחב. אך משמוש הלשון בתלמוד אין ספק כי מלה זו שמשה באמת בזמן ההוא להיריעה הפרושה על הבטן, וזה נראה גם מהנאמר אצל רות הבי המטפחת ואחזי בה, וימד בה שעורים, שכך הוא מנהג הכללי. —  

3 בכ"י: של לחם.

חיפוש במילון: