*, ש"נ, בכנ' מַטַּעַתּוֹ, — איכות נטיעת המטע: (אדמה נטועה גפנים) וכמה מטעתה (שתהא חשובה להקרא כרם) שלש כנגד שלש (תוספתא כלא' ג ג). שלשה אילנות בתוך בית סאה הרי אילו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן ובלבד שתהא מטעתן מטע עשרה לבית סאה (ר' מאיר, שם שבי' א א). — וכמו מטע: מה נפשך כרם גדול הוא למה לי חרבנו אפילו מטעתו כרם קטן הוא אין לו מחול (ירוש' כלא' ז ג). שלא היתה כוונתן (של אנשי דור המבול) אלא1 למטעת כרמים (מד"ר בראש' ל). שעתידין להעשות מחנות מחנות דגלים דגלים שורות שורות כמטעת של כרם (ר' מנחמן, שם שה"ש, כתפוח). — ובסהמ"א: זומר חייב משום נוטע שהרי המטעת מתגדלת במקום מה שזימר ומתיפה בזמירה (ערוך, ערך זמר). — וכמו נטיעה: ישבעו חייהם ישבעו מימיהם ישבעו מטעתן (ר' חנינא, מד"ר בראש' יה. — ובהשאלה, מטעתו של אדם, של דָבָר, מוצאו: שלשה חזרו למטעתן אלו הן ישראל (שגלו לבבל) כסף מצרים (שלקח שישק מלך מצרים מהיהודים בחזרה) וכתב לוחות (שנשברו והאותיות פרחו) (ר' אלכסנדרי, פס' פז:).
1 בכ"י חסרה מלת אלא.