ש"ז, סמי' מְטַר, מ"ר °מְטָרִים, — המים שיורדים מהעננים על פני הארץ, Regen; pluie; rain: ויחדלו הקלות והברד וּמָטָר לא נתך ארצה (שמות ט לג).  והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת לִמְטַר השמים תשתה מים (דבר' יא יא).  ונתתי מְטַר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וכו' וחרה אף יי' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מָטָר והאדמה לא תתן את יבולה (שם יד-יז).  יערף כַּמָּטָר לקחי תזל כטל אמרתי (שם לב ב).  הרי בגלבע אל טל וטל מָטָר עליכם (ש"ב א כא).  בהעצר שמים ולא יהיה מָטָר כי יחטאו לך והתפללו וכו' ונתתה מָטָר על ארצך (מ"א ח לה-לו).  וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וּמִמָּטָר (ישע' ד ו).  ונתן מְטַר זרעך אשר תזרע את האדמה (שם ל כג).  לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים לַמָּטָר עשה ויוצא רוח מאצרותיו (ירמ' י יג).  שאלו מיי' מָטָר בעת מלקוש יי' עשה חזיזים וּמְטַר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה (זכר' י א).  ירד כְּמָטָר על גז כרביבים זרזיף ארץ (תהל" עב ו) .  המכסה שמים בעבים המכין לארץ מָטָר המצמיח הרים חציר (שם קמז ח).  כשלג בקיץ וְכַמָּטָר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד (משלי כו א).  גבר רש ועשק דלים מָטָר סחף ואין לחם (שם כח ג).  הנתן מָטָר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות (איוב ה י).  בעשתו לַמָּטָר חק ודרך לחזיז קלות (שם כח כו).  ויחלו כַמָּטָר לי ופיהם פערו למלקוש (שם כט כג).  היש לַמָּטָר אב או מי הוליד אגלי טל (שם לח כח). — ואמר בן סירא: תואר לבנה יגהה עינים וממטרו יהמה לבב וגם כפור כמלח ישפך ויציץ כספיר ציצים (ב"ס גני' מג יח-יט).  בשפל גגים גגו (של העני) ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים (כתוב' קי: בשמו). — ובתו"מ: לא כמטר הזה שבא מן הדרום שכולו לשדפון כולו לירקון כולו לקללה אלא כמטר הזה שבא מן המערב שכולו לברכה (ספרי דבר' שו).  בשעה שהמטר יורד בהמה מבקשת תפקידה (ריב"ל, מד"ר בראש' יג).  עד עכשיו אם ילקוט אדם מטר מאוירה של סדום ויתן בערוגה אינה מצמחת (הוא, שם נא).  אם ראית שקהו השמים מלהוריד מטר ונעשו ברזל וכו' הוי יודע בעבור עונש התורה שלא קיימו (שם במד' ג). — ואמר המקונן: תבור וכרמל כהרי גלבוע בלי טלך ומטרך ולא אור ענניך (ר' יוסף הכהן, קינ', ציון במשפט). — והמשורר אמר: בואו שתו עמי בצל קורה על קול מטר שחק בירח בול (רמב"ע, תרשיש ב י). — ומ"ר °מְטָרִים: אשר עולה עלה, למעלה מהללו, נדיבים יחלו לו, כמו טל ומטרים (תשו' תלמי' מנחם על דונש). — ואמר המליץ: שלשה לא ישבעו משלשה אזן מדברים וארץ ממטרים ונקבות מזכרים (ר"י חריזי, תחכמ' מד).  עם כל העבודה והשלגים והמטרים הנה השדה יעלה כלו קמשונים ועם החטה יצא חוחים (ר"ד מרוק', זכות אדם א ו). — ובמליצה בהשאלה, °מְטַר הזמן, צרותיו: ופגש (הזמן) קדקדי בענן תלאות ועלי סחפו גשמי מטריו (רשב"ג, גבור הרוח, בספ' תפא' שיבה). — ומְטַר נָקָם: והיה ביום תגמול ושלומים, להפליא עשות בינך ובין עמים, אנופף מטר נקם וטל רחמים (ר"י הלוי, מאורה, ירחם בך). — ומְטַר חכמה: בעט סופר יהי עושה אחי בין, אשר לא יעשה גבור בחרב, ומפיהו יהי מזיל מטר בין, ביום כסל יהי חרחור וחרב (רמב"ע, תרשיש י ל). — וּמְטַר עֹז: ישקה אלהים הזמורה ממטר עזו ובדיה עדי יצלחו (הוא, אש קדחו). — וכנוי מליצי למליצה: וכשמוע העם נעם דבריו, חרדו לרעם אמריו, והבינו מברקיו מטריו, והכירו משחריו מאוריו (ר"י חריזי, תחכמ' ג).  והרעף רביבי דבריך, לרוות במטריך, ארץ המשרה, ולהרביץ מרבץ התפארה (שם יא).  אכתוב בזה מעט מזער מה ששאבתי מטפטוף מטרו (של הרמב"ם) ואאיר להמון עמי באור נפשי ההולכת לאורו (רס"ע אבן דנאן, שאלה ע"ד האנוסים).

אֵגֶל. — אֵד. — *בצץ. — בצֹרת. — ברד. — ברק. — גשם. — גָּשַׁם. — °זרזף. — זרם. — חֹרף. — טל. — יוֹרֶה. — *ימות הגשמים. — מבוּל. — §מִטְרִיָה. —  מלקוש. — *מרזב. — נזל. — נפץ. — סגריר. — סערה. — סתיו. — עב, ענן, עי"ש. — עצר, *עצירות גשמים. — ערף. — ערפל. — פלג. — קלח. — קשׁת. — רביבים. — *רביעה. — רעם. — רעף. — שֶׁטף. — שלג. — *שלולית. — ועי' מים.