*, ש"ז, א) מה שנסחט מפרי או עשב וכיוצא בזה, D. Ausgepresste; jus; juice: האומר הריני (נזיר מן) מיץ של ערלה לא אמר כלום (ר"י בר"ח, ירוש' נזיר א ב). — ומצוי הרבה בסהמ"א: שירחוץ בשרו במיץ החזרת (מ' אלדבי, ש"א ד א). ישים עליהם (על העפעפים) תחבושת משמן בנפסג' עם מיץ עולשין (שם). ויטיף בו (באוזן) או שמן ורד בחומץ או מיץ צנון מעורב בשמן ורדים או מיץ כרתי מעורב בשמן ורדים וחלב אשה (שם). וראוי לו לרחוץ אותו (את הלשון) במי ורדים עם מיץ חבושים (שם). ויולש במיץ שרש שומר (נרבוני, אורח חיים, בחליי הראש א). ובשול תאנים או במיץ שומר מזוג (שם ח ד). והיו מקרישין מיצי עשבים ידועים והיו עושים מהם זהב וכו' אבל העשבים שהיו מקרישים מיצם ונעשה זהב לא רצו לגלות (יעקב פרובינצ', תשו' בלמוד החכמות, בשם הרא"ש). אמנם המכתב המתנכר ממנו מתעלם וממנו נראה המתעלם הוא הנכתב במיץ בצל או במיץ לימונים (ערוג' הבשם ל). כי העשב הנקרא לשון שור אם ישתה אדם מהמיץ שלה או יאכל ממנה בכל בקר יחזק הזכרון (ר"א מודינא, לב האריה א ו). — ובהשאלה, מִיץ המאכל, הדם, החלב, וכיוצא בזה: הפה יקח המאכל ויקבלהו והשן תכתשהו והלשון ילושהו וכו' והבטן תטחנהו והמיץ היוצא ממנו אל הכבד תשלחהו והכבד יבשלהו (ר"י חריזי, אגר' לשון הזהב). כי העקלתון (שבמעים) קרוב מן הכבד וממנו ימשוך הכבד את מיץ המאכל (ספ' שעשועים לר"י זבארה ט). עדי כבד אשר הושם למשמר יהי מוצץ בלי פה המשומר ומיץ המאכל מושך ונוזל (הוא, בתי הנפש). ומיץ החלב משלשל האדומה ויועיל למי שהזיקו יין (מ' אלדבי, ש"א ה ב). השתן שהוא מיץ הדם המסונן (מעשה טוביה, ארץ חדשה ד א). חלקי זבים ונגרים המה השקוי מוח דם חלב מיץ הוורידים מי הדם ריר מיץ שקדי הקיבה (ראש' למודים א ט). — ובהשאלה, במליצה: וברוח חייו מיץ חיי התכתי, בדם יסוב בו כל דמי מסכתי (אד"ם, שש"ק, מיכל דמעה). — ב) °שה"פ מן מוּץ: איננו רב (החלב בשדי האשה) שיכבד על אמו משאו ויגר מבלי מיץ ולא מעט שייגע הילד וכו' נקב השד כפי מחט לא רחב שיגר החלב מבלי מיץ או שיחנק בו הילד בעת מצצו את השד (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ה).