1 בערב' מַחַ'צ' مخض, בסור' מוע' מועא' ועי' הערה לקמן.

2 פרשו רוב הקדמונ' והחדש' במשמ' עצירה וסחיטה. עקילס, וכך ולג' qui fortiter premit, וכך ת"י: דמייצא חלבא. ולפי זה כל המפרשים שהלכו בעקבותיהם. וכבר חברו מנחם במחברת מץ ותמצו ופתר לשון סחיטה הם. וכך רש"י: מיץ סחיטה, פרימאדורה בלעז כמו וימץ טל. וכך כנראה ראב"ע. רד"ק: כלם ענין המציצה הוא. וכך החדשים כלם במשמ' דחיקה וסחיטה ועצירה. אבל משמ' זו אינה נאותה לענין החלב, כי החמאה לא תצא מהחלב בסחיטה ועצירה. וכבר הרגיש רסע"ג בדיוק משמ' מלה זו ותרגם אותה בהמלה הערב' מח'צ': פאנה כמא אנ מכ'צ' אללבנ וכ'רג' זבדא כתאב טלב אלחכמה, והוא תפשיר ספר משלי ושרחה, לרסע"ג. ועקר משמ' מלה זו בערב' הוא תנועה ונדנוד, ונתיחד לנדנוד הנאד שבו החלב כדי שתתהוה החמאה, וכמו"כ נדנוד הדלי בבור, וגם בהרחבה התרוצצות הולד בבטן אמו. אמר אללית' וז"ל: אלמַח'צ' תחריכ אלממח'צ' אלד'י פיה אללבנ וכו' ותמח'צ'ת אלבנ ואמתח'צ' אי תחרכ פי אלממח'צ'ה וכד'לכ אלולד אד'א נהזת בהא פי אלביר וכו' ויקאל מח'צ'ת אלביר באלדלו אג'א אכת'רת אלגזע מנהא בדלאיכ וחרכתה לשאנ אלערב, שרש מח'ל', ובעבר': אלמח'צ' תנועת הממח'צ'ה (ר"ל נאד החלב שבו עושים החמאה) שבו החלב ותמח'צ'ת אללבנ ואמתח'צ' ר"ל התנדנד בממח'צ'ה וכמו"כ הולד כשהוא מתנועע בבטן המעוברת, ומח'צ'ת באלדלו כשנדנדת אותו בתוך הבור, ואומרים מח'צ'ת אלביר באלדלו, כשזעזעת בו בדליך. וכבר העיר על זה ריב"ג, אמר וז"ל: וד'לכ אנ מעני מיץ חלב מח'צ' וכו' ואעלמ אנ אצל אלמח'צ' פי אללבנ אד' אלמח'צ' אנמא הו תחריכ אללבנ פי אלממח'צ' פאשתעיר פי ע'יר אללבנ אתשאעא. ובעבר': והוא שענין מיץ חלב הוא מח'צ' (בערבית) וכו' ודע כי עיקר מח'צ' אינו אלא נדנוד החלב בנאד החלב (המיוחד לזה) והשאל בזולת זה להרחבה. ע"כ. ומזה נלמד כי האות ח' שבמלה מח'צ' הערבי' נתרככה ונחלפה באות י בהמלה מיץ, ואפשר שכמוהו גם שני השרשים מוש בעבר' ומח'ש בערב': כת'רה אלחרכה, והוא לשון תימנית לשאנ אלערב, שרש מח'ש. והוא גם בערב' גם מוש מיש. ובארמ' תלמוד' תותי לעומת תחתי בעבר' וערב'. וכך גם בסורית, שבה משמש שרש מוע במשמ' שמשמש בה שרש מח'צ' בערב', אמר בר עלי: מוע ועל חלבא מרנאית מתאמר או מדם דלמיא דמא, ומח'צ אללבנ ומא אשבה מנ אלרטובאת, מועא על חלבא מרנאית מתאמר, אלמח'יצ' באלמח'צ' מנ אללבנ. ע"כ. וכבר העיר על דמיון זה גזנ' ב Thesaurus שלו.