מִיצָה
*1, ש"נ, — כעין תפיחה קשה בולטת קצת כעין טבעת בקנה של דגן, של חטה, שעורה וכיוצא בזה: במגופת החבית שניקבה שיעורה מלא מיצה2 שנייה של שיפון וכו' בחצבים גדולים שנקבו שיעורם מלא מיצה שנייה של קנה (ר' שמעון, כלים ט ח). — °ובמשמ' מיץ: וישתו אחר הפרי הזה מיצה מטייבה (ספר המסעדים, כ"י).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך הכתיב בכל ספרי הדפוס וכ"י, וכך גם בגוף פרוש הערבי של הרמב"ם וביד החזקה. אך בפרוש רה"ג על טהרות מוצא, ובערוך מוצה. ואין בידי להכריע אם היוד היא שרשית או היא רק אֵם הקריאה לסימן החירק, והשרש הוא מצץ, וכן לא עלה בידי למצוא מקור למלה זו בשאר הלשונות השמיות.