1, פ"ע, עתי' יָמִיק, יָמִיקוּ, — מָק על פלוני, התלוצץ, התקלס בו: יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב יָמִיקוּ וידברו ברע עשק ממרום ידברו (תהל' עג ז-ח). — ואמר המליץ: להדמות באנשים אשר ימיקו, ולשונם יחליקו, והאמת הרחיקו (ר"י חריזי, איתיאל ה). אז כלחס החוזה ואוליס סוד המתיקו, לדעת את מי זה התוה אל למות, אחר עשק והוות ידברו ימיקו, באהלו עשר ימים אחר החוזה שבת (מיכ"ל, הריסות טרויא), ועי' מקק.
1 בארמית מַייק, ממיק: ואם תהוי ממיק (ת"י משלי ט יב), והשם ממיקנא, תרגום לץ (שם ט ז), וכך גם בסורית: למחיתה דממיקנא לית אסיותא (בן סירא בסור' ג י), ובעבר': לפצע לצים אין רפואה. והנה במשתלחק כתב ריב"ג שרש מוק והפעיל המיק ימיק ימיקו, אך בספר השרשים קבע השרש מיק, וכן גם רד"ק, אפס לא אמרו בפרוש אם ימיקו הוא לפי דעתם עתיד קל או הפעיל. ופרשוהו רוב הקדמונ' במשמ' מסס, כמו השרש מקק, ואמרו שהוא בהשאלה שהרשעים גורמים בדבריהם על זולתם שימסו. אך אין צרך בזה.