מְכוּרָה

ש"נ, בכנ' מְכוּרָתָם, מ"ר בכנ' מְכֻרוֹתַיִךְ, — ארץ מְכוּרָתוֹ של אדם שמשם יצא, ששם נולד, Herkunft; origine; origin: במקום אשר נבראת בארץ מְכֻרוֹתַיִךְ אשפט אתך (יחזק' כא לה). ושבתי את שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על ארץ מְכוּרָתָם והיו שם והיו שם ממלכה שפלה (שם כט יד). — ואמר המשורר: אבכה על זמן נוער ואזיל דמי עיני עלי ארץ מכורות, עזבתיה בכל כרחי ולילות בחורי מבני ימים מכורות (רמב"ע, תרשיש ה), ועי' מְכוֹרָה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים