1, ש"ז, מ"ר מִכְתָּמִים, — שֵׁם למין ממיני השירים: מִכְתָּם לדוד, שמרני אל כי חסיתי בך וכו' (תהל' יו א).  למנצח על שושן עדות מִכְתָּם לדוד ללמד וכו' אלהים זנחתנו פרצתנו וכו' (שם ס א-ג).  לדוד מִכְתָּם באחז אותו פלשתים בגת חנני אלהים וכו' (שם נו א-ב).  לדוד מִכְתָּם בברחו מפני שאול במערה חנני אלהים חנני וכו' (שם נז א-ב).  לדוד מִכְתָּם האמנם אלם צדק תדברון וכו' (שם נח א-ב).  לדוד מִכְתָּם בשלח שאול וישמרו את הבית להמיתו הצילני מאיבי אלהי וכו' (שם נט א-ב). — ובסהמ"א: נאתה ללשונו תמימת תם, כל תפלה כל תחנה כל שיר ומכתם (קטע כ"י מזמן הגאו', סעדיאנה, הוצ' שכתר 72).  ואעשה לו כמו מסגרת מכתם עלי מכתם וחרוז על פני חרוז כמו זר על פני סוחרת (רשב"ג, הענק, בספ' הפרחון מ).  מכתם אמרים שמחו דואג ויעוררו כל מי יהי רודם (רמב"ע, תרשיש ג נא).  מכתם אמרים עוברי דרך מושך ואוסר כל אנוש נחפז (שם ט פז).  גרון שׁרי מכתם לדוד לא יסף, ושיר הימן נעתם ודמם שיר אסף (אפסו אמונים, סדור תימנ' ליוה"כ). — ובפרט שיר קטן, בעל בתים אחדים: וכן אלחריזי וכו' עשה אבן פנה מפסוק זה למכתם אחד (דוקס, בהערה לשירי שלמה 41).  ולא אתאפק מתת פה לפני הקורא מכתם ממשורר יון קדמון (שם 52).  ולא התאפקתי ואכתב לה' וכו' מכתב קטן בתור מכתם בן ד' שורות (אגר' יל"ג ב רמט).