*, ש"נ, — א) כמו מַכְתִּשׁ. משמ' ב: לא היה טוחנן (את הזיתים) ברחיים אלא כותשן במכתשת (ר' יהודה, תוספת' מנח' ט ו). המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול ואת המכתשת החקוקה וכו' ולא את המכתשת הקבועה (שם ב"ב ג א). מכתשת שבמקדש של נחשת היתה ומימות משה היתה (שם ערכ' ב ד). מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת (ב"ב ד ג). אין עושין טיסני לפי שאין כותשין במכתשת קטנה (שם). לעשות שני עיגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו (תענ' כח.). — ב) כעין חפירה, גומה: מעשה במערה בשיחין שהיו מחזיקין בה טומאה בדקוה והיתה חלקה כצפורן פעם אחת נכנסו פועלין לתוכה מפני גשמים וכשהיו מהרסין בקרדומות שבידיהן בדקו ומצאו שם מכתשת מלאה עצמות (ר' יוסי, תוספת' נדה ה ו).