1, ת"ז, סמי' מְלֵא, לנק' מְלֵאָה, סמי' עם י בסוף מְלֵאֲתִי2 מ"ר מְלֵאִים, מְלֵאֹת, מְלֵאוֹת, — א) כלי מָלֵא משקה, מים, יין וכיוצא בזה, שהמשקה שבתוכו מגיע עד שפת הכלי, voll; plein; full: ואתן לפני בני בית הרכבים גבעים מְלֵאִים יין וכסות ואמר אליהם שתו יין (ירמ' לה ה).  כי כוס ביד יי' ויין חמר מָלֵא מסך (תהל' עה ט).  שניהם מְלֵאִים סלת (במד' ז מג).  ובתים מְלֵאִים כל טוב (דבר' ו יא).  מזוינו מְלֵאִים מפיקים מזן אל זן (תהל' קמד יג).  כאשר תעיק העגלה הַמְלֵאָה לה עמיר (עמו' ב יג).  והנה כל הדרך מְלֵאָה בגדים וכלים אשר השליכו ארם בהחפזם (מ"ב ז יה).  ותהי שם חלקת השדה מְלֵאָה עדשים (ש"ב כג יא).  ויניחני בתוך הבקעה והיא מְלֵאָה עצמות (יחזק' לז א).  כן תהיינה הערים החרבות מְלֵאוֹת צאן אדם (שם לו לח).  כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מָלֵא (קהל' א ז).  כעצמים בבטן הַמְּלֵאָה (שם יא ה). — שִׁבֹּלֶת מְלֵאָה, שיש בה הרבה: והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מְלֵאוֹת וטבות (בראש' מא כב).  ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות וְהַמְּלֵאוֹת (שם ז). — הוא מָלֵא דבר מה, שיש מהדבר הזה על פני כלו, במקומות רבים ממנו: וגבתם מְלֵאֹת עינים (יחזק' א יח).  והאופנים מְלֵאִים עינים (שם י יב). — מָלֵא הנוצה, שיש לו נוצה רבה: הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מָלֵא הנוצה אשר לו הרקמה (יחזק' יז ג). — ובהשאלה, כסף מָלֵא, ככל מה שהדבר שוה: ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו בקצה שדהו בכסף מָלֵא יתננה לי (בראש' כג ט).  תנה לי מקום הגרן וכו' בכסף מָלֵא תנהו לי וכו' כי קנה אקנה בכסף מָלֵא כי לא אשא אשר לך ליי' והעלות עולה חנם (דהי"א כא כב-כד). — הוא מָלֵא, יש לו הרבה נכסים וכדומ': אני מְלֵאָה הלכתי וריקם השיבני יי' (רות א כא).  ובהשאלה, בדברים מפשטים, מָלֵא רוּח חכמה וכדומ', שיש בו הרבה חכמה: ויהושע בן נון מָלֵא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו (דבר' לד ט ).  אתה חותם תכנית מָלֵא חכמה וכליל יפי (יחזק' כח יב). — מָלֵא ברכה: נפתלי שבע רצון וּמָלֵא ברכת יי' (דבר' לג כג). — מְלֵאָה משפט: איכה היתה לזונה קריה נאמנה מְלֵאֲתִי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים (ישע' א כא). — מָלֵא מרמה: ככלוב מלא  עוף כן בתיהם מְלֵאִים מרמה (ירמ' ה כז). — מָלֵא חֵמָה, גְּעָרָה, וכיוצא בזה: הַמְּלֵאִים חמת יי' גערת אלהיך (ישע' נא כ). — מְלֵא3 יָמִים, שהגיע לזקנה מופלגת: כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מְלֵא ימים (ירמ' ו יא). —  ומצוי בתו"מ: מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא (תוספת' מקוא' ב א). —  ובהשאלה, בדברים רוחניים: הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה (רבא, ברכ' יז.).  מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף (שם י.). — יום מָלֵא, שיש בו כל מספר השעות: אמר לו הקב"ה דוד ימים מלאים אני מונה לך איני מונה לך ימים חסרים (ר' שמואל בר נחמן, ירוש' ר"ה א א). — *מקרא מָלֵא, מפורש: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול וכו' (ר' בון, ירוש' ברכ' ב ד ).  אמר רבי לוי מקרא מלא  הוא והעולה על רוחכם וכו' (מד"ר ויקר' ז). — ב) *בקביעת החדשים, חדש מלא, בן שלשים יום: העיד רבי סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על שני אדרים  שאם רצו לעשותן שניהן מלאים עושין שניהן חסירין עושין אחד מלא ואחד חסר עושים וכך היו נוהגין בגולה ומשום רבינו אמרו לעולם אחד מלא ואחד חסר עד שיודע לך שהוקבע ר"ח בזמנו (ר"ה יט:).  אדר הסמוך לניסן זימנין מלא וזימנין חסר (בכור' נח.). — ובסהמ"א: כי בכתוב לא נמצא אלא עשרה מהם אחד מלא ואחד חסר לפקודיהם ושני החדשים פעם ימלאון או יחסרון (רסע"ג, גוף ספר המועדי', סעדיאנה 9).  הדרך הנוהג בכל העולם וכו' הוא חדש אחד מלא משלשים יום וחדש אחד חסר מכ"ט יום וכו' ויש פעמים שתהיה הלבנה מהלכת במריצות והחמה במתינות ותהיה הלבנה מדבקת לחמה בפחות ממדת החדש השוה ותמצא בשנה ההיא שבעה חדשים חסרים וחמשה חדשים מלאים (ר"א בר"ח הנשיא, העבור ב ח).  נמצא כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר וכו' ה מלאים וששה חסרים (רש"י סוכה נד:).  ופעמים עושין (חדש) מלא אחר מלא או חסר אחר חסר (רמב"ם, קדוה"ח יח ז). — ג) *בענין כתיבת המלים בעברית, מָלֵא, ההפך מן חסר, כשהמלה כתובה באחת מאותיות א ו י אחרי התנועה: והנה תאומים בבטנה תאומים מלא כאן שניהם צדיקים ולהלן כתיב תומים חסר אחד צדיק ואחד רשע (מד"ר בראש' פה).  שועלים קדמאה מלא ותניינא חסר שעלים כתיב (ר' ברכיה, שם שמות כב).  אתה מוצא כל תולדות שבמקרא חסרים וכו' אלה תולדות השמים והארץ מלא (ר' אבהו, שם ל). — ומצוי בסהמ"א: ותוצא ג' ב' מלאים וא' חסר (מסור' בראש' א יב).  שלושים ד' מלאים (שם אסת' ד יא).  כל דקדוק במקרא בפתח וקמץ וחזק ורפה וחסר ומלא (דונש על מנחם, ערך חט).  ספר שאינו מוגה במלא וחסר (רמב"ם ס"ת ח ג).  תקנו המקרא בפסוקים תחלה ואח"כ בנקוד ואח"כ בטעמים ואחר כך במסורת על שמירת המלא והחסר (ר"י א"ת, כוזרי ג לא).  ולא אזכיר טעמי חכמי המסרת, למה זאת מלאה וזאת נחסרת (ראב"ע, הקד' א' לפרושו עה"ת). — °בהמה מְלֵאָה, מעֻבּרת: בהמה שיצאה מליאה ובאה ריקנית הבא אחר כן בכור מספק (רמב"ם, בכור' ד יג). — ובבני אדם: בא יצחק אלינו וצעק וזעק על אשתו שרה אשר הלך מאתה וכו' והניחה ריקנית וכו' ושאלנו את פיה ואמרה בעלי הניחני מלאה והוא אומר להד"מ (שו"ת מהר"י קולון, בשם מהר"ם).