מָלְאָה, מָלֵאתִי, מָלֵתִי מָלֵאתָ, מָלְאוּ, מָלוּ, מָלֵאוּ, מָלֵא, מְלֵאִים, מִלְאוּ, יִמְלְאוּ, מְלָאוֹ, תִּמְלָאֵמוֹ, מְלאֹת1, מְלֹאֹוֹת, — א) פ"ע, מָלֵא הבית, הכלי, וכיוצא בזה, היה מָלֵא, נהיה מָלֵא, voll sein od. werden; être ou dev. plein; be or bec. full: וּמָלְאוּ בתי מצרים את הערב (שמות ח יז).  והירדן מָלֵא על כל גדותיו כל ימי קציר (יהוש' ג יה).  והבית מָלֵא האנשים והנשים (שפט' יו כז).  ויהי כִּמְלאֹת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי (מ"ב ד ו).  והנה ההר מָלֵא סוסים (שם ו יז).  גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מָלֵאוּ (ישע' א יה).  ורבצו שם ציים וּמָלְאוּ בתיהם אֹחים (שם יג כא).  וּמָלְאוּ פני תבל ערים (שם יד כא).  ויהי מבחר עמקיך מָלְאוּ רכב (שם כב ז).  וּמָלְאוּ פני תבל תנובה (שם כז ו).  כי כל שלחנות מָלְאוּ קיא צאה בלי מקום (שם כח ח). חרב ליי' מָלְאָה דם (שם לד ו).  כי מנאפים מָלְאָה הארץ (ירמ' כג י).  וּמָלְאוּ הגרנות בר (יוא' ב כד).  אשר בידיהם זמה וימינם מָלְאָה שחד (תהל' כו י).  פלג אלהים מָלֵא מים (שם סה י).  שלחנך מָלֵא דשן (איוב לו יו). — ומשקה מָלֵא משקה אחר: כי מי דימון מָלְאוּ דם (ישע' יה ט). — וּמָלֵא דבר מפשט, רוחני, מָלֵא חמס, צדק, מרמה, וכיוצא בהם: כי מָלְאָה הארץ חמס (בראש' ו יג).  וּמָלְאָה הארץ זמה (ויקר' יט כט).  כי מָלְאָה הארץ דעה את יי' (ישע' יא ט).  על כן מָלְאוּ מתני חלחלה צירים אחזוני (שם כא ג).  ואת חמת יי' מָלֵאתִי נלאיתי הכיל (ירמ' ו יא).  כי ארצם מָלְאָה אשם (שם נא ה).  ואולם אנכי מָלֵאתִי כח (מיכ' כ ח).  עשיריה מָלְאוּ חמס וישביה דברו שקר (שם ו יב).  כי הארץ מָלְאָה משפט דמים והעיר מָלְאָה חמס (יחזק' ז כג).  והעיר מָלְאָה מטה כי אמרו עזב יי' את הארץ (שם ט ט).  והחצר מָלְאָה את נגה כבוד יי' (שם י ד).  ברב רכלתך מָלוּ2 תוכך חמס ותחטא (שם כח יו).  כסה שמים הודו ותהלתו מָלְאָה הארץ (חבק' ג ג).  חסד יי' מָלְאָה הארץ (תהל' לג ה).  כי כסלי מָלְאוּ נקלה (שם לח ח).  צדק מָלְאָה ימינך (שם מח יא).  לא יאנה לצדיק כל און ורשעים מָלְאוּ רע (משלי יב כא).  כי מָלֵתִי מלים הציקתני רוח בטני (איוב לב יט). —  מָלְאוּ ימיו של פלוני, השלים כל הזמן הקבוע: ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מָלְאוּ ימי ואבואה אליה (בראש' כט כא).  ולא מָלְאוּ הימים3 ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים (ש"א יח כו-כז). — וּמָלְאוּ לו כך וכך ימים, עברו כך וכך ימים שלמים מעת קבועה: וַיִּמְלְאוּ לו ארבעים יום כי כן יִמְלְאוּ ימי החנטים (בראש' נ ג).  עד יום מְלֹאת ימי מלאיכם (ויקר' ח לג). ואל המקדש לא תבא עד מְלֹאת ימי טהרה וכו' וּבִמְלֹאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה (שם יב ד-ו).  ואם לא יגאל עד מְלֹאת לו שנה תמימה (שם כה ל).  עד מְלֹאת הימם אשר יזיר ליי' קדש יהיה (במד' ו ה).  והיה כִמְלֹאת4 שבעים שנה אפקד על מלך בבל (ירמ' כה יב).  כי לפי מְלֹאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם (שם כט י).  שלשית באור תבעיר בתוך העיר כִּמְלֹאת ימי המצור (יחזק' ה ב).  וסוך לא סכתי עד מְלֹאת שלשת שבעים ימים (דני' י ג).  וּבִמְלֹאת4 הימים האלה עשה המלך וכו' משתה שבעת ימים (אסת' א ה).  כי כן יִמְלְאוּ ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים (שם ב יב). — וּמָלְאוּ ימיו לעשות דבר: וַיִּמְלְאוּ ימיה ללדת (בראש' כה כד).  כי מָלְאוּ ימיכם לטבוח (ירמ' כה לד). — מָלְאוּ ימיו של פלוני, הזקין, הגיעה עתו למות: כי יִמְלְאוּ ימיך ושכבת עם את אבתיך (ש"ב ז יב).  קרב קצנו מָלְאוּ ימינו (איכ' ד יח).  והיה כי מָלְאוּ5 ימיך ללכת עם אבתיך (דהי"א יז יא). — ב) פ"י, מָלֵא את הבית וכדומה, עשה שיהיה מָלֵא, füllen; remplir; to fill: וּמִלְאוּ את המים בימים (בראש' א כב).  וּמִלְאוּ את הארץ וכבשה (שם כח).  פרו ורבו וּמִלְאוּ את הארץ (שם ט א).  וכבוד יי' מָלֵא את המשכן (שמות מ לד).  והענן מָלֵא את בית יי' וכו' כי מָלֵא כּבוד יי' את בית יי' (מ"א ח י-יא).  מִלְאוּ ארבעה כדים מים (שם יח לד).  וּמָלְאוּ את המקם הזה דם נקיים (ירמ' יט ד).  והענן מָלֵא את החצר הפנימית (יחזק' י ג).  והריקו חרבותם על מצרים וּמָלְאוּ את הארץ חלל (שם ל יא). — ובהשאלה, מָלֵא את ידיו ליי' וכדומה, עשה כל מה שצריך: ויאמר משה מִלְאוּ ידכם היום ליי' (שמות לב כט). — מָלֵא את השלט: הברו החצים מִלְאוּ השלטים (ירמ' נא יא). — מְלָאוּ לִבּוֹ, עי' לב, והוסיפה: למי שמלאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה (רמב"ם, קדוה"ח יא ג). — ואמר המשורר: כל צר אשר יתגר בך חילו בצור פה החריב, גם כל יאור יגר במי ידיו ברגל החריב, או אם מלאו לב בנות בנין ברוחך החריב (רמב"ע, תרשיש א קי).   

— נִפע', נִמְלָא, אִמָּלְאָה, תִּמָּלֵא, תִּמָּלְאִי, תִּמָּלֵאִי, יִמָּלֵא, יִמָּלֵאוּ, יִמָּלְאוּן, — כמו קל א) בכל השמושים, נִמְלָא דבר וְנִמְלָא את הדבר, נהיה מָלֵא: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד וַתִּמָּלֵא הארץ אתם (שמות א ז).  לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא יִמָּלֵא מים ושתיתם (מ"ב ג יז).  והנה מים באים מדרך אדום וַתִּמָּלֵא הארץ את המים (שם כ).  ויבאו בית הבעל וַיִּמָּלֵא בית הבעל פה לפה (שם י כא).  וַתִּמָּלֵא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו וַתִּמָּלֵא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו וַתִּמָּלֵא ארצו אלילים (ישע' ב ז-ח).  והבית יִמָּלֵא עשן (שם ו ד).  כל נבל יִמָּלֵא יין (ירמ' יג יב).  וַתִּמָּלֵא הארץ דמים (יחזק' ט ט).  נשברה דלתות העמים נסבה אלי אִמָּלְאָה החרבה (שם כו ב).  וַיִּמָּלֵא הבית את הענן (שם י ד).  ורחבות העיר יִמָּלֱאוּ ילדים וילדות משחקים ברחבתיה (זכר' ח ה).  שראשי נִמְלָא טל קוצותי רסיסי לילה (שה"ש ה ב).  וְיִמָּלְאוּ אסמיך שבע (משלי ג י).  ערב לאיש לחם שקר ואחר יִמָּלֵֵא פיהו חצץ (שם כ יז).  ובדעת חדרים יִמָּלְאוּ כל הון יקר ונעים (שם כד ד).  אם יִמָּלְאוּ העבים גשם על הארץ יריקו (קהל' יא ג). — וְנִמְלָא ממנו: ואפקים יִמָּלְאוּן ממך (יחזק' לב ו). — וְנִמְלָא, סתם, במשמ' נמלא הון ועשר: וַתִּמָּלְאִי ותכבדי מאד בלב ימים (יחזק' כז כה). — ודברים מפשטים, רוחניים: וַתִּמָּלֵא הארץ חמס (בראש' ו יא).  וַיִּמָּלֵא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת (מ"א ז יד).  כי תִּמָּלֵא הארץ לדעת6 את כבוד יי' (חבק' ב יד ).  שכרון ויגון תִּמָּלֵאִי (יחזק' כג לג).  יִמָּלֵא פי תהלתך (תהל' עא ח).  אז יִמָּלֵא  שחוק פינו ולשוננו רנה (שם קכו ב ). וַיִּמָּלֵא המן חמה (אסת' ג ה). — נִמְלְאָה האזן מִשְְּׁמֹעַ, שאינה יכולה ורוצה יותר לשמע: לא תשבע עין לראות ולא תִמָּלֵא אזן משמע (קהל' א ח). — נִמְלְאָה הנפש, אינה רוצה יותר: כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תִמָּלֵא (קהל' ו ז). — נִמְלָא הזמן, עבר כלו: וַיִּמָּלֵא שבעת ימים אחרי הכות יי' את היאר (שמות ז כה). — נִמְלָא הצמח וכדומ', הגיע לזמן שמתחיל לִבֹּל: בלא יומו תִּמָּלֵא7 וכפתו לא רעננה (איוב יה לב). 

— פִע', מִלֵּא, מִלָּא, מִלֵּאתִי, מִלֵּאתָ, מִלֵּאנוּ, מִלְּאוּ, מִלֵּאתֶם, מַלֵּא, מַלְּאוּ, אֲמַלֵּא, תְּמַלֵּא, יְמַלֵּא, יְמַלֵּה, נְמַלֵּא, יְמַלְּאוּ, יְמַלֵּאוּ, תְּמַלֶּאנָּה, מְמַלֵּא, מְמַלְּאִים, מְמַלְּאוֹת, מַלּאֹ, לְמַלְּאוֹת, מִלֵּאתָנִי, מִלֵּאתִיךָ, מִלֵּאתִיךְ, מִלֵּאתִיו, מִלְּאוּךָ, מִלְּאוּךְ, מִלְּאוּהָ, יְמַלְּאוּם, לְמַלְּאָם, — א) כמו קל ב, מִלֵּא את הכלי וכדומ', עשהו מַלֵּא: ותלך וַתְּמַלֵּא את החמת מים (בראש' כא יט).  ותרד העינה וַתְּמַלֵּא כדה ותעל (שם כד יו).  וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וַיְמַלְאוּם עפר (שם כו יה).  ויצו יוסף וַיְמַלְאוּ כליהם בר (שם מב כה).  מַלֵּא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת (שם מד א).  ותבאנה ותדלנה וַתְּמַלֶּאנָה את הרהטים להשקות צאן אביהן (שמות ב יו).  וּמִלֵּאתָ בו מלאת אבן (שם כח יז).  ובחרשת אבן לְמַלֹּאת ובחרשת עץ (שם לא ה).  וַיְמַלְאוּ בו ארבעה טורי אבן (שם לט י).  ויקרב את המנחה וַיְמַלֵּא כפו ממנה ויקטר על המזבח (ויקר' ט יז).  ובתים מלאים כל טוב אשר לא מִלֵּאתָ (דבר' ו יא).  ואלה נאדות היין אשר מִלֵּאנוּ חדשים והנה התבקעו (יהוש' ט יג).  מַלֵּא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי (ש"א יו א).  וגם את התעלה מִלֵּא מים (מ"א יח לה).  וארם מִלְאוּ את הארץ (שם כ כז).  וכל חלקה טובה ישליכו איש אבנו וּמִלְאוּהָ וכל מעין מים יסתמו (מ"ב ג כה).  וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מִלֵּא את ירושלם פה לפה (שם כא יו).  ויכרת את האשרים וַיְמַלֵּא את מקומם עצמות אדם (שם כג יד).  וגם דם הנקי אשר שפך וַיְמַלֵּא את ירושלם דם נקי (שם כד ד).  סחר צידון עבר ים מִלְאוּךְ (ישע' כג ב).  הערכים לגד שלחן וְהַמְמַלְאִים למני ממסך (שם סה יא).  באים להלחם את הכשדים וּלְמַלְאָם את פגרי האדם (ירמ' לג ה).  אתו (את הבור) מִלֵּא ישמעאל בן נתניהו חללים (שם מא ט).  נשבע יי' צבאות בנפשו כי אם מִלֵּאתִיךָ אדם כילק (שם נא יד).  בלענו כתנין מִלָּא כרשו מעדני (שם לד).  בטנך תאכל ומעיך תְמַלֵּא את המגלה הזאת (יחזק' ג ג).  נפשם לא ישבעו ומעיהם לא יְמַלֵּאוּ כי מכשול עונם היה (שם ז יט).  טמאו את הבית וּמַלְאוּ את החצרות חללים (שם ט ז).  בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב וּמַלֵּא חפניך גחלי אש (שם י ב).  שפת הסיר וכו' אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מַלֵּא (שם כד ג-ד).  ונתתי את בשרך על ההרים וּמִלֵּאתִי הגאיות רמותך (שם לב ה).  וּמִלֵּאתִי את הריו חלליו (שם לה ח).  וַיְמַלֵּא טרף חריו ומענתיו טרפה (נחו' ב יג).  וצפניך תְּמַלֵּא בטנם (תהל' יז יד).  ותשרש שרשיה (של הגפן) וַתְּמַלֵּא ארץ (שם פ י).  ונפש רעבה מִלֵּא טוב (שם קז ט).  אשרי הגבר אשר מִלֵּא את אשפתו מהם (שם קכז ה).  שלא מִלֵּא כפו קוצר וחפנו מעמר (שם קכט ז).  כל הון יקר נמצא נְמַלֵּא בתינו שלל (משלי א יג).  להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אֲמַלֵּא (שם ח כא).  או עם שרים זהב להם הַמְמַלְאִים בתיהם כסף (איוב ג יה).  החכם יענה דעת רוח וִימַלֵּא קדים בטנו (שם יה ב).  יהי לְמַלֵּא בטנו (שם כ כג).  הַתְמַלֵּא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו (שם מ לא).  וישכיבהו במשכב אשר מִלֵּא בשמים וזנים מרקחים (דהי"ב יו יד). —  ומצוי בתו"מ: לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת (שבת ב ד).  מילא8 מים להשקות בהמתו (שם יו ח).  אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה (ביצ' ג ז).  שתהא ממלאה (הכלי מים) ומערה לאשפה (כתוב' ז ה).  השוקת שבסלע אין ממלאין ממנה (מקוא' ד ה).  ממלא נחתום חבית של מים אעפ"י שאינו צריך אלא לקיתון אחד (ביצ' יז.).  מעשה בשני אחים   שהרג אחד מהן את חבירו מה עשתה אמן נטלה כוס אחד ומלאתו מדמו והניחה אותו במגדל והיתה נכנסת כל יום ויום ומוצאה אותו הדם תוסס (מד"ר דבר' ד). — ודברים יבשים: הסל והכלכלה שמלאן תבן או מוכין (כלים כב ט).  ממלאה אשה כל התנור פת (רשב"א, ביצ' יז.).  באמת אמרו ממלאה אשה כל הקדרה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת (שם). — וּמִלֵּאת במקום מִלְּאָה: מעשה בשתי נערות שירדו למלאות מים מן העין  אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות אמרה לה כלו מזונותינו וכבר אנו למות מה עשתה מילאת את הכד קמח והחליפתו (מד"ר בראש' מט). —  ובהבלעת האלף: עריבת הירדן למה היא טמאה מפני שממלין אותה פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה (ר"ח בן אנטיגנוס, ירוש' שבת ד ב).  גזוסטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלין הימנה בשבת (תוספתא ערוב' ט כז).  החוקק אמת מים וכו' ממלין בה ומקדשין בה (שם ידים א ט).  נחשדו להיות ממלין אותו עצים מערב שבת (ירוש' שבת ג ד).  מפני מה ממלין מבאר הקר בגלגל בי"ט אלא בשעה שעלה ישראל מן הגולה וחנו על אותה הבאר והתנו עמהן הנביאים שביניהן שיהיו ממלין מבאר הקר בגלגל בי"ט (שם ערוב' ב א).  מי שהוא נושא אשה שאינה הוגנת לו היו קרוביו מביאין חבית וממלין אותה קליות ואגוזים וכו' (ר' יוסי בר' בון, שם קדוש' א ה). —  ומלא הדבר את המקום: לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול מפני שהוא ממלאהו9 (כלא' ג א). —  ומקור מַלּאוֹת, לְמַלְּאוֹת: רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעיין (שמעון הצדיק, נדר' ט:).  שלשל דלי למלאות ונפסק החבל מידו (תוספתא פרה ה ה).  שמוליכין כלים מלאים לצורך וריקנין למלאותן (שם יו"ט א יא).  מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה (ר' יוסי, כתוב' א י).  שאנו מתאוים למלאות כרסינו מן מים של אותה הארץ (ר' ינאי הכהן, מד"ר במד' כב).  לקרסטל נקוב ששכרו בעליו פועלים למלאותו (ר' לוי, שם שה"ש, ראשו כתם).  מעשה בקרתנית אחת שהיתה לה שפחה כושית שירדה למלאות מן העין היא וחברתה (ר' יצחק, שם, אל תראני). — ובהבלעת האלף: מותר למלות (מן הגזוזטרא שעל הים) שממלא ממחיצתו (ירש' ערוב' ח ט).  ועל (כלים) הריקנין שיש בדעתו למלותן (ר' יודה, שם שבת יז ד). — ובמשמ' שָׂם מעט משקה במקום: מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו (רב, גיט' יט.). — מִלֵּא מקום חלק בניר, כתב שם: מלאהו (את החלק שבשטר) בקרובים (חזקיה, גיט' פז:).  אם היה בין הכתב לעדים חלק כשיעור שני שיטין ומילא מקום החלק בקרובים (רש"י ב"ב קסב:). — מִלֵּא מקומו של פלוני, היה מה שפלוני היה, עשה מה שפלוני היה עושה: רבי ישמעאל ברבי יוסי ממלא10 מקום אבותיו הוה (שבת נא.).  יהורם ממלא מקום אבותיו הוא (הור' יא:). — מְמַלֵּא11 מֵעַיִם: השלו ששאלו ממלא מעים ניתן להם בפנים חשכות אבל המן ששאלו אותו כהלכה ניתן להם בפנים מאירות (מכי' בשלח ד ב).  שאלתם לחם לפי שאי אפשר לבשר ודם בלא לחם ונתתיו לכם חזרתם שאלתם בשר ממלא מעים הרי אני נותן לכם (שם ג). — ודברים מפשטים, רוּחניים, מִלֵּאָהוּ חכמה, צדק, חמס וכו': ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מִלֵּאתִיו רוח חכמה (שמות כח ג).  וָאֲמַלֵּא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת (שם לא ג).  מִלֵּא אתם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחשב (שם לה לה).  מִלֵּא ציון משפט וצדקה (ישע' לג ה).  מַלֵּא פניהם קלון (תהל' פג יז).  עד יְמַלֵּה12 שחוק פיך ושפתיך תרועה (איוב ח כא).  אערכה לפניו משפט ופי אֲמַלֵּא תוכחות (שם כג ד).  בתועבותיהם אשר מִלְאוּהָ מפה אל פה (עזר' ט יא). — ב) מִלֵּא את יד פלוני, הפקידוֹ ומִנָּה אותו להיות כהן וכיוצא בזה: והלבשת אתם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ומשחת אתם וּמִלֵּאתָ את ידם וקדשת אתם וכהנו לי (שמות כח מא).  ועשית לאהרן ולבניו ככל ככל אשר צויתי אתכה שבעת ימים תְּמַלֵּא ידם (שם כט לה).  לְמַלֵּא את ידם לקדש אתם (שם לג).  כי שבעת ימים יְמַלֵּא את ידכם (ויקר' ח לג).  ואשר יְמַלֵּא את ידו לכהן תחת אביו (שם יו לב).  והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה וּמִלֵּא את ידו ללבש את הבגדים (שם כא י).  אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר מִלֵּא ידם לכהן (במד' ג ג).  וַיְמַלֵּא מיכה את יד הלוי ויהי לו הנער לכהן (שפט' יז יב).  החפץ יְמַלֵּא את ידו ויהי כהני במות (מ"א יג לג). — מִלֵּא ידו לאלהים, להתנדב לו, לתת לו בנדיבות: ומי מתנדב לְמַלְֹּאות ידו היום ליי' ויתנדבו שרי האבות וכו' ויתנו לעבודת בית האלהים זהב ככרים וכו' (דהי"א כט ה-ז).  ויען חזקיהו ויאמר עתה מִלֵּאתֶם ידכם ליי' גשו והביאו זבחים ותודות לבית יי' ויביאו הקהל זבחים ותודות וכל נדיב לב עלות (דהי"ב כט לא). — מִלֵּא דְבָרָיו בְּיָדוֹ, עשה בידו מה שאמר, קִיֵּם נדרו לפלוני: ברוך יי' אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דוד אבי ובידו מִלֵּא (מ"א ח יה).  אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו ותדבר בפיך ובידך מִלֵּאתָ כיום הזה (שם כד). — מִלֵּא הַדָּבָר, קִיֵּם אותו: ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן ליי' לְמַלֵּא את דבר יי' אשר דבר על בית עלי בשלה (מ"א ב כז).  לְמַלֹֹּאות דבר יי' בפי ירמיהו (דהי"ב לו כא). —  ואת עצתו, שאלתו: יתן לך כלבבך וכל עצתך יְמַלֵּא וכו' יְמַלֵּא יי' כל משאלותיך (תהל' כ ה-ו). — ובתו"מ: חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה (רב, ברכ' יו:).  גזרה נגזרה שיבנה בית המקדש ולמלא שאלתך אמרתי (ר' יצחק, מד"ר קהל', לך אכול). — מִלֵּא אחרי פלוני, עשה כרצונו של פלוני: ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וַיְמַלֵּא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה (במד' יד כד).  אם יראו האנשים העלים ממצרים וכו' את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מִלְאוּ אחרי בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון כי מִלְאוּ אחרי יי' (שם לב יא-יב).  ואחי אשר עלו עמי המסיו את לב העם ואנכי מִלֵּאתִי אחרי יי' אלהי וכו' הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם כי מִלֵּאתָ אחרי יי' אלהי (יהוש' יד ח-ט).  על כן היתה חברון לכלב בן יפנה הקנזי לנחלה עד היום הזה יען אשר מִלֵּא אחרי יי' אלהי ישראל (שם יד). — מִלֵּא הזמן, השָׁבֻע, הימים: מַלֵּא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת וכו' ויעש יעקב כן וַיְמַלֵּא שבע זאת (בראש' כט כז-כח).  את מספר ימיך אֲמַלֵּא (שמות כג כו).  לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא יְמַלֵּא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות (ישע' סה כ).  תספור ירחים תְּמַלֶּאנָה (איוב לט ב).  לְמַלֹּאות שבעים שנה (דהי"ב לו כא). — מִלֵּא ידו בקשת, משך בקשת: ויהוא מִלֵּא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרעיו (מ"ב ט כד). — ג) מִלֵּא, סתם, קרא בקול גדול: ותקעו שופר בארץ קראו מַלְאוּ13 ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר (ירמ' ד ה).

— פֻע', מֻלָּא מְמֻלָּא, מְמֻלָּאִים, — שֶׁמִלְּאוּ אותו, מְמֻלָּא באבנים יקרות: ידיו גלילי זהב מְמֻלָּאִים בתרשיש (שה"ש ה יד). — ואמר המשורר: ולו הובא במלחמת כמו ים ממֻלא משפתו אל שפתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן).  אני חבר מחבר הידידות, ממֻלא מפניני התעודות (ר"י חריזי, תחכמ' י). — ובדברים מפשטים: חצריו המנושאים אשר היו מאד נעים, בדם חזיר מטומאים בשקוצים ממולאים (מבורך בן נתן, קינה, לבית בני, לקו"ק סה). 

— הִתפ', הִתְמַלֵּא, יִתְמַלָּאוּן, — הִתְמַלְּאוּ עליו, התאספו יחדו14: פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יִתְמַלָּאוּן (איוב יו י). — ובתו"מ במשמ' העקרית, נִתְמַלָּא המקום דבר, הכלי מים, וכיוצא בזה: המדייר את שדהו עושה סהר בית סאתים נתמלאת עוקר מתוך הסהר ועושה אשפתות בתוך שדהו כדרך המזבלין (תוספתא שבי' ב יה).  עוקה שבחצר מחזקת סאתים אעפ"י שנתמלאת מערב שבת שופכין לתוכה מים בשבת (שם ערוב' ט יח).  עד שלא נתמלאה המידה נשברה למוכר משנתמלאה המידה נשברה ללוקח (שם ב"ב ה ב).  צבר את הקטורת על גבי גחלים ונתמלא כל הבית עשן (יומ' ה א).  בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום (גיט' ה ח).  המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו אם עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאה המדה ללוקח (ב"ב ה ח).  הסייד ששכח עציץ בבור ונתמלא מים (מקוא' ב ח).  הפסיקות והבריכות שנתמלאו מים מערב יו"ט אסור להשקות מהן בחולו של מועד (מו"ק ד.).  כספל הזה שהוא מתמלא בין שעתו ומתפנה בין שעתו (מד"ר במד' י).  החול הזה  אתה עושה בו גומא מבערב ובשחרית אתה מוצא אותה שנתמלאת (ר"א בן יעקב, שם ב).  אם הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים אשפה ואח"כ נתמלאה15 זבל שובך ואח"כ נתמלא יונים אילן ואח"כ נתמלא פירות שדה ואח"כ נתמלאה15 עשבים (ר' יהודה, מעי' ג ו).  בקעה  בקעה התמלאי דינרי זהב והיתה מתמלאה (ר' ירמיה, ירוש' ברכ' ט ג).  הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות (שם ד א).  עד שיתמלא זקנו (שם סוכ' ד טו).  אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאה גידין (סוט' ג ד). — ומקור לְהִתְמַלֹּאות: רואה אני בכולן דברי רבי מאיר חוץ מן השדה ומן האילן מפני שדרכן להתמלאות (ר' יוסי, תוספת' מעי' א כ).  כל כלי שהוא ריקן סופו להתמלאות (ר' אלעזר, מד"ר איכ', פתיח'). — ובהשאלה, *התמלאו העינים עשן: שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא (ר' חנינא, ב"ב עה.). — נתמלא הבגד קרעים: נתמלא (הבגד של האבל קרעים) מלפניו מחזיר לאחור נתמלא מלמעלה הופכו מלמטה (מו"ק כו:). — ובדברים מפשטים: עד שנתמלאו בתיהם מזיו השכינה (מכי' יתרו ה).  אהל מועד נתמלא מזיו השכינה (ר' לוי, מד"ר במד' יב). — נִתְמַלָּא רחמים: מיד נתמלא הקב"ה רחמים ואמר מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי נתמלא רחמים על בני אני שכתוב בי כי אל רחום וכו' עאכו"כ (ירוש' תענ' ד ח).  כיון שראה אותה (את גרושתו) ערומה ובצרה גדולה נתמלא עליה רחמים וכו' שראיתיה ערומה ובצרה גדולה נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה (מד"ר ויקר' לד).