°, ש"נ, — אומנות הַמַּלָח: הכח אשר בו ילמד המלאכות כנגרות ועבודת האדמה והרפואות והמלחות (ר"ש א"ת, ח' פרקים לרמב"ם א). השכל הקנוי שבו ילמד המלאכה כשיעורין והמלחות ועבודת האדמה וברפואות (מלמד התלמיד', חיי שרה). כמו שהרופא יגיע מידיעת הליחות והעצבים אל הרפואה והמלח אל המלחות בידיעת אופני הספינות (תגמ' הנפש א ז). (אנשי חירם היו) אנשי אניות מקדם יודעי הים מה שלא היו אנשי שלמה כי הוא לכד עציון גבר עתה מקרוב ואנשיו לא היו עדיין מלומדים במלאכת המלחות (ר"י אברבנאל, מ"א י). מהם (מהכחות המחשביים) מעשיי כנגרות ומלחות וכדומה להם ומהם עיוני כולל החכמות למיניהם (צידה לדרך א א יז). מלאכת הרפואה ועבודת האדמה והמלחות אין תכליתם נמשכת לפעולתם בהכרח וכו' וכמו"כ החובל המלח ינהיג ספינתו הנהגה טובה (נתן פלקירא, צרי הגוף א יג, כ"י בריט"מ). ומשבח אני הממציאים איזו מלאכה לתועלת הרבים וכו' וכן במלחות ובעבודת האדמה (יש"ר מקנדיה, מצרף לחכמה ט). שבכל ספרי הרפואות לא נמצא שום רמז על מלאכת המלחות והנגרות (ר"י מודינא, ארי נוהם יא). מהר אתה וחבירך ולכו נא אל חוף הים ותתקנו מחיתכם במלאכת המלחות (שו"ת תמת ישרים קלב).