ב. מָלַח

קל לא נמצא.

—  נִפע', נִמְלַח, נִמְלָחוּ, —  נִמְלַח הדבר, נפרד, נתפזר, נקרע, בָּלָה:  שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נִמְלָחוּ והארץ כבגד תבלה (ישע' נא ו). —  ואמר המשורר:  איך היקר תשמט והשיר תעזוב עדי כי שמי תפארתך נמלחו (רשב"ג, אולי דמעות).  יי' מה אדם רק נתעב ונאלח, כל היום יבגוד ופניו ברעה ישלח, אם תפקוד עליו יהי נרפש ונדלח, וכבגד יבלה וכעשן נמלח (הוא, יי' מה אדם).  עון נסלח ונמלח, עת לעזאזל נשלח, על פי אהרן (הוא, ובכן למדני דתך).  אגור עלי שמש נעורים ערבה ושמי נעורותי אשר נמלחו, בגדו כנחל בי והפרו ברית אהב ואותי מאנוש זנחו (ראב"ע, אש קדחו אוריו).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים