* 1, ש"ז, – שם עוף הגדי, שלא רצה לאכול מפרי עץ הדעת ממה שנתנה לו חוה, ולא נגזר עליו מיתה: אמר לו (הקב"ה למלאך המות) יש לך רשות על כל הבריות וזרעם חוץ מדורו של מלחם העוף לא יטעמו מות (א"ב של ב"ס ת). מפני מה מלאך המות שולט בכל הבריות חוץ מדורו של מלחם העוף אמר לו ולא דורו של מלחם העוף בלבד אין מלאך המות שולט בם כ"א דורו של יונדב וכו' ודורו של מלחם העוף כשאכלה חוה מעץ הדעת ונתנה גם לבעלה ואכל עמה קנאה בשאר הבריות והאכילתם לכל וראתה למלחם העוף ואמרה לו אכול מזה ממה שאכלו חביריך אמר לה לא די לכם שחטאתם וכו' אלא באתם אלי שתשיאוני להפר צווי הקב"ה וכו' יצתה בת קול לאלתר ואמרה לחוה ולאדם אתם מצווים ולא שמרתם וחטאתם ובאתם למלחם העוף להחטיא גם הוא וכו' ושמר גזרתי לעולם לא יטעום טעם מות לא הוא ולא זרעו (שם).
1 בכ"י מוסיף: ולפיכך נקרא מלחס העוף שחס על נפשו להמלט מן החטא.