1, ש"ז, מ"ר מַלָּחִים, —  מי שאומנותו להשיט את האניות במשוט בים, Schiffer; marin; mariner:  כל אניות הים וּמַלָּחֵיהֶם היו בך לערב מערבך (יחזק' כז ט).  וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מַלָּחִים כל חבלי הים אל הארץ יעמדו (שם כט).  מַלָּחַיִךְ וחבליך (שם כז).  וייראו הַמַּלָּחִים ויזעקו איש אל אלהיו ויטלו את הכלים אשר באניה אל הים להקל מעליהם (יונ' א ה). —  ובמדר':  אמרו לה (לאשת הסַפָּן) שכנותיה בעליך אינו כאן בפני מי את מקשטת עצמך אמרה להן בעלי מלח הוא אם יזדמן לו מעט רוח תכף יבוא (בר קפרא, מד"ר קהל' בכל עת). —  ובסהמ"א:  מנהיג הספינה במשוט כמו המלחים (ערוך, ערך מלח).  התחיל המלח להציל הספינה ודחפו והשליכו (רש"י ב"ק קיז:).  השכל אשר בו יסתכל האדם בדבר שרוצה לעשותו איך יערים לעשותו כמו הנגרים והמלחים ועובדי האדמה ויתר בעלי המלאכה (ר"י א"ת, רוח חן ג). —  ואמר המשורר:  רוחי בי בלבבי הומיה, וים אמר אל תאמר מה היה, הלדרוך בי ובקרבי תושיה, וליועץ רוח עץ אין מחיה, וכל מלח הן נמלח בשאיה (ראב"ע, אפרוש כף).  הנה כהגה ביד המלח, ברצותו אוחז וברצותו שלח, כן אנחנו בידך אל טוב וסלח (מער' יוה"כ, כי הנה כחמר).