ש"נ, בכנ' מִלְחַמְתִּי, מִלְחַמְתְּךָ,=תֶּךָ, מִלְחַמְתּוֹ, מִלְחַמְתָּהּ, מִלְחַמְתָּם, מ"ר מִלְחָמוֹת, סמי' מִלְחֲמוֹת, בכנ' מִלְחֲמֹתֵינוּ, מִלְחֲמֹתָיו, — פעולת מי שנלחם בחברו, Kreig; guerre; war: א) עָשָׂה מלחמה את פלוני, עָרַךְ עליו מלחמה, הִתְגָּרָה בו מלחמה, יָצָא עליו לְמִלְחָמָה, בא עליו בכלי זין ונלחם אתו כדי לגבור עליו, לכבוש את ארצו, לשלל שלל, לבז בז, וכיוצא בזה: אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדר-לעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים עשו מִלְחָמָה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה וכו' (בראש' יד א-ב). ויצא מלך סדם ומלך עמרה וכו' ויערכו אתם מִלְחָמָה בעמק השדים (שם ח-ט). והיה כי תקראנה מִלְחָמָה ונוסף גם הוא על שנאינו (שמות א י). פן ינחם העם בראתם מִלְחָמָה ושבו מצרימה (שם יג יז). מִלְחָמָה ליי' בעמלק מדר דר (שם יז יו). וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מִלְחָמָה במחנה (שם לב יז). וכי תבאו מִלְחָמָה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרת (במד' י ט). על כן יאמר בספר מִלְחֲמֹת יי' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון (שם כא יד). אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל חלוץ לַמִּלְחָמָה לפני יי' (שם לב כט). אל תצר את מואב ואל תתגר בם מִלְחָמָה כי לא אתן לך מארצו ירשה (דבר' ב ט). ראה נתתי בידך את סיחן מלך חשבון האמרי ואת ארצו החל רש והתגר בו מִלְחָמָה (שם כד). כי תצא לַמִּלְחָמָה על איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם (שם כ א). כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וכו' ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מִלְחָמָה וצרת עליה (שם י-יב). ובנית מצור על העיר אשר הוא עשה עמך מִלְחָמָה עד רדתה (שם כ). ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מִלְחָמָה לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל וכו' את הכל לקחו בַמִּלְחָמָה (יהוש' יא יח-יט). ויקח יהושע את כל הארץ וכו' ויתנה יהושע לנחלה לישראל כמחלקתם לשבטיהם והארץ שקטה מִמִּלְחָמָה (שם כג). כל אשר לא ידעו את כל מִלְחֲמוֹת כנען רק למען דעת דרות בני ישראל ללמדם מִלְחָמָה רק אשר לפנים לא ידעום (שפט' ג א-ב). ויצא איש ישראל לַמִּלְחָמָה עם בנימן ויערכו אתם איש ישראל מִלְחָמָה אל הגבעה (שם כ כ). ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל ישראל וְהַמִּלְחָמָה כבדה (שם לד). ויפנו (אנשי בנימין) לפני איש ישראל אל דרך המדבר וְהַמִּלְחָמָה הדביקתהו (שם מב). ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש הַמִּלְחָמָה וינגף ישראל לפני פלשתים (ש"א ד ב). ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מִלְחֲמֹתֵינוּ (שם ח כ). ותהי הַמִּלְחָמָה חזקה על פלשתים כל ימי שאול (שם יד נב). ושאול ואיש ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה ויערכו מִלְחָמָה לקראת פלשתים (שם יז ב). וישכם דוד בבקר וכו' ויבא המעגלה והחיל היצא אל המערכה והרעו בַּמִּלְחָמָה (שם כ). היה לי לבן חיל והלחם מִלְחֲמוֹת יי' (שם יח יז). יי' יגפנו או יומו יבא ומת או בַמִּלְחָמָה ירד ונספה (שם כו י). נס העם מן הַמִּלְחָמָה וגם הרבה נפל מן העם וימתו (ש"ב א ד). ותהי הַמִּלְחָמָה קשה עד מאד ביום ההוא וינגף אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דוד (שם ב יז). ותהי הַמִּלְחָמָה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד (שם ג א). וירא יואב כי היתה אליו פני הַמִּלְחָמָה מפנים ומאחור (שם י ט). החזק מִלְחַמְתְּךָ אל העיר והרסה (שם יא כה). ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם בַּמִּלְחָמָה (שם יט ד). ותזרני חיל לַמִּלְחָמָה תכריע קמי תחתני (שם כב מ). ויהרגם (יואב את אבנר ואת עמשא) וישם דמי מִלְחָמָה בשלם ויתן דמי מִלְחָמָה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו (מ"א ב ה). ויקהל (רחבעם) את כל בית יהודה ואת שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחור עשה מִלְחָמָה להלחם עם בית ישראל (שם יב כא). וּמִלְחָמָה היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל הימים (שם יד ל). ויאמר (אחאב להנביא) מי יאסר הַמִּלְחָמָה (שם כ יד). ותעלה הַמִּלְחָמָה ביום ההוא (שם כב לה). לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מִלְחָמָה (מיכ' ד ג). וקשת וחרב וּמִלְחָמָה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח (הוש' ב כ). וקאם שאון בעמיך וכל מבצריך ישוד כשד שלמן בית ארבאל ביום מִלְחָמָה אם על בנים רטשה (שם י יד). והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה בתרועה ביום מִלְחָמָה בסער ביום סופה (עמו' א יד). וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מִלְחָמָה (ישע' ב ד). קול המון בהרים דמות עם רב קול שאון ממלכות גוים נאספים יי' צבאות מפקד צבא מִלְחָמָה (שם יג ד). כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מִלְחָמָה (שם כא טו). עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מִלְחָמָה (שם כב ב). וּבְמִלְחֲמוֹת תנופה נלחם בה (שם ל לב). אמרתי אך דבר שפתים עצה וגבורה לַמִּלְחָמָה עתה על מי בטחת כי מרדת בי (שם לו ה). כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מִלְחָמָה (ירמ' ד יט). הנה עם בא מארץ צפון וכו' אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש לַמִּלְחָמָה עליך בת ציון (שם ו כב=כג). ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב בַּמִּלְחָמָה (שם יח כא). קול מִלְחָמָה בארץ ושבר גדול (שם נ כב). כקול מרכבות על ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מִלְחָמָה (יוא' ב ה). קראו זאת בגוים קדשו מִלְחָמָה העירו הגבורים (שם ד ט). ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה בַּמִּלְחָמָה בשפך סללה ובבנות דיק להכרית נפשות רבות (יחזק' יז יז). וישפך עליו חמה אפו ועזוז מִלְחָמָה ותלהטהו מסביב (ישע' מב כה). והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מִלְחָמָה ודבר שלום לגוים (זכר' ט י). והיו כגברים בוסים בטיט חוצות בַּמִּלְחָמָה ונלחמו כי יי' עמם והבישו רכבי סוסים (שם י ה). כלם אחזי חרב מלמדי מִלְחָמָה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות (שה"ש ג ח). מלמד ידי לַמִּלְחָמָה ונחתה קשת נחושה זרועתי (תהל' יח לה). ותאזרני חיל לַמִּלְחָמָה תכריע קמי תחתי (שם מ). יי' עזוז וגבור יי' גבור מִלְחָמָה (שם כד ח). משבית מִלְחָמוֹת עד קצה הארץ קשת ישבר וקצץ חנית (שם מו י). מחשבות בעצה תכון ובתחבלות עשה מִלְחָמָה (משלי כ יח). סוס מוכן ליום מִלְחָמָה וליי' התשועה (שם כא לא). בדי שפר יאמר (הסוס) האח ומרחוק יריח מִלְחָמָה רעם שרים ותרועה (איוב לט כה). עת לאהב ועת לשנא עת מִלְחָמָה ועת שלום (קהל' ג ח). לא לקלים המרוץ ולא לגבורים הַמִּלְחָמָה (שם ט יא). בני חיל אנשים נשאי מגן וחרב ודרכי קשת ולמודי מִלְחָמָה (דהי"א ה יח). מזבלון יוצאי צבא ערכי מִלְחָמָה (שם יב לד). ויתר דברי יותם וכל מִלְחֲמֹתָיו ודרכיו הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה (דהי"ב כז ז). ומלך הנגב יתגרה לַמִּלְחָמָה בחיל גדול ועצום עד מאד ולא יעמד (דני' יא כה). — וגם מאיש לאיש, במשמ' מעשה איבה בכלל: הנביאים המתעים את עמי הנשכים בשניהם וקראו שלום ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מִלְחָמָה (מיכ' ג ה). אשר חשבו רעות בלב כל יום יגורו מִלְחָמוֹת (תהל' קמ ג). תבקשם ולא תמצאם אנשי מצתך יהיו כאין וכאפס אנשי מִלְחַמְתֶּךָ (ישע' מא יב). — אִישׁ מִלְחָמָה, אַנְשֵׁי מִלְחָמָה, מי שעובד בצבא ועליו להלחם באויב, Kreiger; guerrier; warrior: כל אנשי הַמִּלְחָמָה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים (יהוש' ה ד). ויאמר אל קציני אנשי הַמִּלְחָמָה ההלכוא אתו (שם י כד). ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם אנשי הַמִּלְחָמָה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו (מ"א ט כב). סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי הַמִּלְחָמָה (מ"ב כה יט). גבור ואיש מִלְחָמָה שופט ונביא וקסם וזקן (ישע' ג ב). והמעברות נתפשו ואת האגמים שרפו באש ואנשי הַמִּלְחָמָה נבהלו (ירמ' נא לב). ותבקע העיר וכל אנשי הַמִּלְחָמָה יברחו ויצאו מהעיר לילה (שם נב ז). כגבורים ירצון כאנשי מִלְחָמָה יעלו חומה (יוא' ב ז). העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי הַמִּלְחָמָה (שם ד ט). יי' כגבור יצא כאיש מִלְחָמוֹת יעיר קנאה יריע אף יצריח על איביו יתגבר (ישע' מב יג). ושבעתם על שלחני סוס ורכב גבור וכל איש מִלְחָמָה נאם אדני יי' (יחזק' לט כ), ועי' ערך אִישׁ. — עַם הַמִּלְחָמָה: קח עמך את כל עם הַמִּלְחָמָה וקום עלה העי (יהוש' ח א). — תֹּפֵשׂ מִלְחָמָה, כמו איש צבא: וחצית את המלקוח בין תפשי הַמִּלְחָמָה היצאים לצבא ובין כל העדה (במד' לא כז). — כְּלֵי מִלְחָמָה: ותחגרו איש את כלי מִלְחַמְתּוֹ ותהינו לעלות ההרה (דבר' א מא). שש מאות איש חגור כלי מִלְחָמָה (שפט' יח יא). ושש מאות איש חגורים כלי מִלְחַמְתָּם נצבים פתח השער (שם יו). איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מִלְחָמָה (ש"ב א כז). מפץ אתה לי כלי מִלְחָמָה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות (ירמ' נא כ). יוצאי צבא ערכי מלחמה בכל כלי מִלְחָמָה דהי"א יב לד. — ומצוי בתו"מ: למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה כשהוא עושה מלחמה עם החיים הוא עושה או עם המתים (ר"ג, ע"ז נד:). שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה (ר"א בן יעקב, נזיר נט.). (אמר לו הקב"ה למשה) במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים (ר"א בר' יוסי, סנה' קיא.). אין לך נאה בישיבה אלא זקן ואין לך נאה במלחמה אלא בחור (חגי' יד.). בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא (מגי' יז:). — *מִלְחֶמֶת מִצְוָה, שהיא חובה עפ"י התורה, ומִלְחֶמֶת רְשׁוּת, שלא נצטוו עליה: במה דברים אמורים (שחוזרים מן המערכה כל אלה שמָנוּ שם) במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (סוט' ח ז). ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא עפ"י בית דין של שבעים ואחד (סנה' א ה). מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותר לגזול עצים יבישים (תוספתא ערוב' ג ו). כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו (ר' יונתן, שבת נו.). — *מִלְחֶמֶת כִּבּוּשׁ, מִלְחֶמֶת רְוָחָה: מלחמות יהושע לכבש דברי הכל חובה מלחמות בית דוד לרווחה דברי הכל רשות (רבא, סוט' מד:). — *מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, מִלְחֶמֶת תנינים: מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש אמרתי לו זו מניין לך אמר לי לחיילות של פרס נשכרתי ובין גינזי פרס מצאתיה וכתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם העולם יתום מהן מלחמות תנינים מהן מלחמות גוג ומגוג והשאר ימות המשיח (רב חנן בר תחליפא, סנה' צז:), ועי' ערך גּוֹג. — ב) *בהשאלה, וִכּוּחַ דברים בדבר עיוני, מִלְחַמְתָּהּ של תורה: שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה (מגי' טו:). — *ספר מִלְחָמוֹת, כנוי להתורה: גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות קאת וקפוד הוכפלו לראות בשוד ושבר הבא משנער (מו"ק כה:). — ג) *במשמ' התנגדות: אבנים שישבנו עליהן בנערותינו עשו עמנו מלחמה בזקנותינו (ר' ישמעאל בר"י, ירוש' ביצה א ו). — ובמשמ' °קטטה ומריבה: ואני נקי מטענותם אם ידברו וממלחמותן אם יתגברו (ר"י א"ת, תקון מדה"נ לרשב"ג יח). — ד) °מִלְחָמָה פנימית בלבו של אדם, התנגדות שתי נטיות בלבו של אדם, במחשבותיו, וכיוצא בזה: ולא ידע הבחור מה יעשה כי בזכרו את הרג אביו ואחיו יכעס ותבער בו חמתו וכראותו מוסר אמו ואחותו ולחצם ירך לבו ויחמול ותגבר מלחמת הבחור בלבו ובקרבו יותר מן המלחמה אשר היה נלחם על העיר (יוסיפון, פרק ג).
°אבק-שרפה. — אגף. — אויב. — §אוירון. — אורב. — אניה, °אנית-מלחמה. — אסיר. — אסר, אסר המלחמה. — §אקדח. — אש. — אשפה.
בִּזָּה. — בקע, הבקיע עיר, הָבקעה העיר. — ברח.
גִּבּוֹר. — גבורה. — גבר, התגבּר. — גדוד. — *גַּיִס, גְּיָסוֹת. — *גִּיֵּס. — גנן, הגן על העיר. — גרה, התגרה.
דבק, הדבּיק. — דֶּגֶל. — דָּיֵק. — דם. — דקר. — דָּרַךְ קשת.
°הגנה. — *הגפה, הגפת תריסים. — הרג, הרֵגה. — °התנגשות. — °התנפלות. — °התפוצצות. — °התקפה.
*זַיִן, *זִיֵּן, °הִזְדַּיֵן, *מזוין. — זִנֵּב. — זעק, הזעיק. — זֵק, זִּקִּים.
חגר. — חומה. — §חזית. — חַיִל, *חִיֵּל, §חַיָּל, *חֲיָלוֹת. — חלּוץ. — חלל, חֲלָלִים. — חמש, חמֻשים. — חנה, על העיר. — חנית. — *חפירה, °חפירות הגנה. — חפר את הארץ, רִגֵּל אותה. — חץ. — חצֹצרה. — חרדה. — חרם, החרים. — חרף, חרף נפשו למות. — חשל, נחשל.
טֶבַח. — ירה. — ישועה.
כבד, המלחמה כָּבְדָה. — *כִּבּוּשׁ. — כבשׁ. — °כדור. — כובע. — §כֹּחִית. — כידון. — כנע, נכנע. — כרע, הכריע. — כרת, הכרית. — כִּתֵּר.
לכד. — למד, למודי מלחמה, מלֻמדי מלחמה.
מְאַסֵּף. — מָאֲרָב. — מבצר. — מגדל. — מגן. — מחנה. — מַכָּה. — מְכֵרָה. — מטרה. — מלט, נמלט. — מלקוח. — מעגל. — מערכה. — מפלה. — מפץ. — מפקד. — מַצַּב. — מצביא. — מצוד, מצודה. — מצור. — §מקלֵע. — מרגל. — משחית. — משמעת.
נגף. — נדב, מתנדב. — נוס. — *ניסה. — נטש, נטשה המלחמה. — נסיגה. — נפל. — נפץ. — נצח, נצחון. — נקם, — נקמה. — נֶשֶׁק.
סגר, הסגיר. — סוללה. — ספה, נספה.
ערך, ערך מלחמה. — עֹרף, הפך ערף, פנה ערף.
פגר. — *פלוגה. — פליט. — פצע, פצוע. — §פצצה. — פקד, התפקד. — §פרקה. — פשט.
צבא. — צופה. — צור, צָר על. — *צחצוח חרבות. — צי. — צנּה.
קטל. — קֶלַע. — קַלָּע. — קצין. — קְרָב. — קרן, °קרן ימין וקרן שמאל. — קשר, *קשרי מלחמה. — קֶשֶׁת. — קַשָּׁת.
רֹאש. — רֹבֶה. — רדף. — רֹמח. — רעש, הרעיש.
שׁבה, שבוי, שבי. — שבת, °שביתת נשק. — שופר. — שחת, השחית. — שלום. — שֶׁלַח. — שלל. — שלף. — שריון. — שדה, שדה מלחמה, שדה קטל. — שׂער, השׂתער. — שׂר צבא. — שׂריד.
תבוסה. — תגרה. — תותח. — תחבולות. — *תכסיס. — §תמרון, תמרונים. — תנופה, מלחמת תנופה. — תפשׂ, תֹּפֵשׂ מלחמה. — §תרגיל, תרגילים. — תשועה, ועי' צבא.