*1, ש"ז, מ"ר מְלָעִים, (מלעין), — מֶלַע הַשִּׁבֹּלֶת, כעין שערות ארכות שבראשי השבלים, Granne; arête (d'épi); awn: ר' יהודה אומר מלעין2 של שבולין כל שהן הרי אלו מצטרפין מפני שנכססין (תוספת' עוקצ' א ב). שרשי השום והבצלים והקפלוטות וכו' ומלעין3 של שבולין הרי אלו מטמאין (משנה שם א ג). וקנה של שיבולת שלשה טפחים ויד כל הנקצרין שלשה ושאין דרכן להיקצר כל שהן ומלעין של שיבולים (ת"כ שמיני ט יא). — ובסהמ"א: ואלו מתטמאין ומטמאין ולא מצטרפין שרשי השום והבצלים וכו' ומלעין של שבולים והן השערות השחורות שבראש השבולת שדומין כמו מסר (רמב"ם, טומא' אוכל' ה כ).
1 רק בעברית. ובערב' קצת דומה לזה שׁעאע شعاع, שעאע אלשנבל, שפאה.
2 בספרי הדפוס סלעין. ובכ"י א"פ הוצא' צוק"מ: מלאין, באלף. והר"ש (במשנ' עוקצ' א ג) הביא תוספתה זו וגרס מלעין, בעין. ועי' הערה לקמן.
3 כך בנוסח' הדפוס וכך במדב"מ. וכך גרסת רה"ג והערוך, אך העידו כי גרסת ס"א היא מלאין, באלף. וכך הגרסה בגמ' חול' (קיט:). ואמר רה"ג וז"ל: ומלעין בטיית ספה וכו' ראש השבולת שהן כמו קשין קטנים ודומין כנסרים (צ"ל כמסרין, כך ברמב"ם) שמם מלעין. ע"כ. וכן הערוך בערך מלען: מלעין של שבלים וכו' ס"א מלאין פי' הוא שיער השבולת שהוא זקן השבולת כמו לחיים כדמתרגמינן והלחיים ולועא לפיכך יש ששונין מלעין והן כמו שיער עבה דמי לסאסא. ע"כ. ובערך ססא אמר וז"ל: הענף שבראש השבולת הנראין כמו מחטין ארוכין עומדין ואינן חלקים אלא בולטות מהן כעין שינים דקות מאד ונקראין מלעין וכבר פירשנוהו במקומו. ע"כ. וכך רש"י בגמ' חול' שם: זקן העליון של שבלת. ע"כ. וכך הרמב"ם בפרוש המשנה: אלספאיה והו אלשער אלאסוד אלאחרש אלתי פי ראס אלסנבאל, ע"כ, ובעבר': זקן השבלת והוא השער השחור והמסובך אשר בראש השבלת.