* 1, ש"ז, מ"ר מִלְמוּלִים , — כעין גרעינים דומים לשעורים, יתהוו על הידים המלֻכלכות כשיחכך אדם אותן זו בזו: ובצק שתחת הצפורן והמלמולין2 וטיט היון וטיט היוצרין (מקוא' ט ב). — ובסהמ"א: לרסק ולטחון בין אצבעותיו בשבת אותם צרורות ומלמולי העפר ההוא הנדבק ונצרר יחד מחמת הלחות שבו (שו"ת מים רבים, או"ת כח). צריך ליזהר בתפלה או באכילה שלא ליגע בשוק וירך ובמקומות המכוסים באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וממאיסין הידים (הלבוש או"ח, נט"י ד כא).
1 בארמ' כעין גרעינים של בצק: כותח הבבלי דו יהיב ביה מלמולין דליש (ירוש' פסח' ג א).
2 פרש רה"ג כאן וז"ל: והמלמולין פי' כדגרסינן מלמולין דלש כשתהיה יד אדם מלוכלכת בטיט עבה או אם לש בצק בידו ונמלל ידו אחת על חברתה נעשין על ידיו כמין גרגרין של שעורין. ע"כ. וכן רמב"ם: הי אלחבוב אלתי תתחבב עלי אלידינ אד'א עג'נ אלאנסאנ עג'ינ או טינ ת'מ חק ידה ואחדה פי ת'אניה ליזיל מא עליהמא מנ אלעג'ינ או אלטינ, ע"כ, ובעבר': הם הגרגרים אשר יתעגלו על הידים כשילוש אדם בצק או חומר ואח"כ יחכך ידיו זו בזו להסיר מעליהן הבצק או החומר.