* 1, מים, מ"ר מֵמִים, מימים, — שם האות השלש עשרה בא"ב העברי: מצא כלי וכתוב עליו אלף דלת ריש תיו הרי זו תרומה יוד מם הרי זה מעשר (תוספתא מע"ש ה א). נאמר בשני ונסכיהם ונאמר בששי ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם הרי מם יוד מם הרי כאן מים (ר' יהודה בן בתירה, תענ' ב:). כתב לאלפים עיינים וכו' למימים סמכים ולסמכים מימים לסתומים פתוחים ולפתוחים סתומים (ספרי דבר' לו). שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין מימין2 סמכין סמכין מימין (שבת קג:). אמת אלף בראש האותיות מם באמצע תיו בסופן (ר"ל, מד"ר שה"ש, לסוסתי). מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדים (רב חסדא, מגי' ב:). תורת הראשונים לא היה לא הא שלהם ולא מם שלהם סתום (ר' סימון, ירוש' שם א יא). צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב ושמונים מן משנה שמתחלת במם מאימתי קורין את שמע וכו' ומסיימת במם ה' יברך את עמו בשלום מם ארבעים ומם ארבעים הרי שמונים וכו' (מד"ר במד' יג). — ומצוי בסהמ"א, ומ"ר סמי' מֵימֵי: יש לנו פסוקים רבים לא יתכן פתרונם אחרי המם כי אם בתוספת וכו' כאשר מצאנו במימי הפסוקים האלה (דונש על מנחם, ערך ויגאלו). — *מֵם פתוחה, שבראשי התבה ובאמצעה, מֵם סתומה, שבסוף: מם פתוחה מם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום (שבת קד.). — ובסהמ"א: מם פתוחה יעשה אותה פתוחה למטה והיוד אצלה ידביק היטב לראש וגג ראשה יהיה קצר וגג מושבה ארוך והיא כמין כף כפופה שגגה העליון קצר וּוַו מחוברת אליה אלא שהמם בעלת זוית והכף אין לה זוית מם סתומה היא ג"כ כמו כף וּוַו מחוברות אלא שיש למם ארבע זויות (ר"א בלמשי, מקנ"א א).
1 תרגום ד"ר מזיא.
2 קצור מן מים, וצורתה בכתב העברי הקדום היא צורת גלי הים, וכעין זה גם במצרית. בערבית מים ميم.