* 1, מ"ר מָמוֹנוֹת, — שֵׁם כנוי לכסף, הון, רכוש: אשרי איש נמצא תמים ואחר ממון לא נלוז מי הוא זה ונאשרנו כי הפליא לעשות בעמו (ב"ס גני' לד ח-ט). — ובתו"מ: בתי ממון של בית אביך היכן הלך (ריב"ז, כתוב' סו:). יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו וכו' יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו (ר"א, ברכ' סא:). אנשי חיל אלו עשירים ובעלי ממון יראי אלהים אלו שהם יריאים מן המקום בדין וכו' שונאי בצע אלו שהם שונאים לקבל ממון בדין (ר' יהושע, מכי' יתרו ב). יש מאלה חייב ויש מאלה פטור דבר ממון חייב ושאינו ממון פטור (ר"ע, ירוש' שבוע' ד ה). עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל (הוא, בכור' מ.). שונאי בצע ששונאים ממון עצמם ואם ממון עצמם שונאין קל וחומר ממון אחרים (ר"א המודעי, מכי' יתרו ב). הרי אתה כמהנן ממון ואין אתה אלא כמפסיד נפשות (ראב"ע, ידים ד ג). יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך (ר' יוסי, אבות ב יב). על מה חסה התורה על כלי חרסו ועל פכו וכו' אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי קל וחומר על ממונו החביב אם כך על ממונו ק"ו על נפש בניו ובנותיו (ר"מ, נגע' יב ה). עין תחת עין ממון ר' דוסתאי בן יהודה, ב"ק פג:). שלא ישב (לוט) בסדום אלא מפני ממונו אף הוא יצא וידיו על ראשו (ר' אלעזר, ירוש' סנה' י ט). ואת כל היקום אשר ברגליהם וכו' זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו (הוא, פסח' קיט.). בתחלה אבד הקב"ה את ממונן (של דור המבול) שלא יהיו אומרים לממונינו הוא צריך (הוא, מד"ר בראש' כח). שחביב עליהם לצדיקים ממונן יותר מגופן וכל כך למה שאין פושטין ידיהם בגזל (הוא, שם שמות א). שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן (ר' ישמעאל בן ריב"ב, כתוב' לז:). ממון המוטל בספק חולקין (סומכוס, ב"ק לה:). כל הנוטל ממון ונוטה את הדין אינו יוצא מן העולם עד שיחסר מאור עיניו (מכי' משפט' כ). אתה יודע בי שאלו נותנין לי כל ממון שבעולם אין אני מבדה (שם). ומעידו עדות ממון ולא עדות נפשות (תוספת' נדר' ב ז). מרובה אונאת דברים מאונאת ממון שבאונאת ממון הוא אומר אל תונו איש את אחיו ובהונאת דברים הוא אומר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך (שם ב"מ ג כה). שיירא שהיתה מהלכת במדבר ונפל עליה גייס וטרפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות (שם ז יג). המוציא שם רע בזמן שטוענו טענת ממון בשלשה טענות נפשות בעשרים ושלשה (שם סנה' א ב). מפני מה גלו (בחרבן הבית הראשון) מפני שאוהבין את הממון ושונאין איש את רעהו (שם מנח' יג כב). ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך (ברכ' ט ה). אמרו להן ב"ש התרתם ערוה חמורה לא תתירו את הממון הקל (יבמ' טו ג). האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממון מותרת לבעלה (כתוב' ב ט). ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון (נדר' ד ד). אם נותנים לך ממון הרבה אי אתה נכנס לע"א שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה (ע"ז ג ד). ראה ויתר גוים התיר ממונם של גוים (רב, ירוש' ב"ק ד ג). בשלא היו יודעין (רֵעי איוב) במה לפתוח לו אם בגופו אם בממונו אם בנפש בניו ובנותיו (ר' יוחנן, שם מו"ק ג ה). אין ממון אצל מכות (ר"ל, שם שבוע' ד ז). הצדקה נוהגת בממונו של אדם וגמילות חסדים נוהגת בין בממונו בין בגופו (שם פאה א א). אין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים (שם שקל' ה ג). לפי שרצו (הבונים את יריחו) לרבות את ממונן נשלטה בהן מאירה והיו מתמוטטין והולכין (שם סנה' י ט). לאדם שהיה חבוש בבית האסורין והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה (ברכ' ט:). טובת הנאה אינה ממון (פסח' מו:). אם ממון נתחייבתי לך נידוי מי נתחייבתי לך (מו"ק יז.). אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא (ר' אבהו, כתוב' קה.). אסור להציל עצמו בממון חבירו (רבה, ב"ק קיז:). שלא יהא ממונו חיב עליו מגופו (הוא, שם). ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו (רבא, שם לא.). אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו (הוא, סנה' י.). חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו (הוא, שם עב.). מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון (ב"ק סב:). ממון המחייבו כפל פוטרתו מן החומש (שם קח.). אי אפשי בממון שאינו שלי (שם קיד.). ישראל שאנסוהו עכו"ם והראה ממון חבירו פטור (שם קיז.). כיון שראה דוד שממון חביבה2 עליו (על שמואל) ביותר מינהו על האוצרות (ב"ב קי.). אם נשתהו שם (עוברי דרך בעיר הנדחת) שלשים יום הן בסייף וממונן אבד פחות מכן הן בסקילה וממונן פלט (סנה' קיב.). אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעוה"ב והם דברו עלי כזבים (ר' אבא, ע"ז ד.). ממון שאין לו תובעים (רב מרי, ב"ק לט.). התורה חסה על ממונם של ישראל (רב ששת, חול' מט:). אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת יד (ר' יצחק, ב"ב קעג:). ממונם של ישראל כיון שנפל ביד עכו"ם מיד טיהר (ר' יצחק נפחא, סנה' צד:). לימדה תורה דרך ארץ שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחת (מד"ר בראש' עו). שלא תשבע נפשו (של קין) בממונו (שם שמות לא). מי דחק בממונו של פרעה משה וכל המצומתין לו (שם ויקר' כח). מי דחק בממונו של נמרוד אברהם וכל המצומתין לו (שם). שאם מתכנסין כל אוה"ע ואומרים אנו מוכרים כל ממונינו ועושין את התורה והמצות אומר להם הקב"ה אפילו אתם מוכרים את ממונכם לקנות את התורה בזיון הוא עליכם (ר"ש בר נחמן, שם במד' ב). לפי שהיו כל ישראל אומרים נבוכדנצר כנס כל ממונו של עולם ולממון שלנו הוא צריך אמר הקב"ה חייכם שאני עושה ממונכם חביב עליו (ר' אחא, שם איכה, פתי'). אם יבואו אצלך שני בני אדם ללות ממך ממון אחד מהן עשיר ואחד מהן עני לאיזה מהן את מלוה לעשיר או לעני אמרה לו לעשיר וכו' שאם אבד העשיר ממוני יש לו מהיכן יפרע אבל אם אבד העני ממוני מאין יפרע לי (שם קהל', כל הנחלים). ובשעת פטירתו (של האדם) מן העולם וכו' מכניס את ממונו ואומר לו הרבה טרחתי עליך לילה ויום בבקשה ממך פדני מן המות (פרקי דר"א לד). — ומ"ר מָמוֹנוֹת3: דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה (סנה' א א). בדיני ממונות אומרין נזקן הדין בדיני נפשות אין אומרין נזקן הדין (תוספת' שם ז ז). שנים שדנו דיני ממונות לדברי הכל אין דיניהם דין (ר' אבהו, גמ' שם ו.). — ומצוי בסהמ"א: ורב ספק בחוק ריאה ובכבד ובכוליה, ובממון ובמכות ובשפיר ובשליא (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה). יושבי גורן עגולה סנהדרי גדולה וקטנה בדיני נפשות ומכות וממוני חילך (ר"י ברצלוני, אזהר', אדברה). ורבים אוהבי עשיר ועת תמעדה רגל אנוש יודעיו שכחוהו, והממון עֲדי אדם ואם יאבדה הונו יהי כמת ואם חי הוא (ר"מ דרעי, דיואן א קכב, לקו"ק צג). כי הממון שקר והון העולם בא במהרה וחולף במהרה (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, שער ההסתפקות). ההסתפקות שמונע בעליו מן הזלות טוב מהממון המביאו לידי בזיון (שם). ששה אין נמלטין מן הדאגה עשיר שנורש ועשיר שמפחד על ממונו והנוטר והחומד ומי שמבקש חכמה שאינה ראויה וכו' (שם, שער מצות החכם לבנו). הממון אשר אין בו תועלת לאדם והוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר יורישנו לזולתו או שיאבד ממנו (הוא, חו"ה לר' בחיי, שער הבטחון ד). ואפשר שיהיה הממון סיבת רעתו ואבדן נפשו (שם). יפזר ממונו ויוסיף על עונו ומורד בקונו בשבועות שקרים (ראב"ע, מצחק בקוביה). ולמה הקהלות מקפידים בהוצאותם ולמה בצרותם אין להם ממון נחסר (הוא, שאלות ה-ו). הממון עשה יעשה לו כנפים (הוא, שמות כ ב). אל תתן עיניך בממון שאינו שלך (ר"י אבן עקנין, ספר מוסר, פי' אבות ד כט). ואל תאמר אין לי ממון שכל הממון שלו הוא ואם זכית לממון עשה ממנו צדקה וחסד עד שהוא בידך (שם). ממון השוטה הפתיות ותועלתו הכעס וממון המשכיל השתיקה ותועלתו הענוה (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופי' ב ב). החל המבקש להתוכח עם בעלי הממון השתדל לרדת לסוף דעתם בקבוץ העושר ובממון הטמון (רש"ט פלקירא, המבקש יד). במקבצים עושר היה בוחר ועזוב קריאה אל זמן אחר, לאסוף לך ממון בחר להיות עובד אדמה או היה סוחר (שם טו). כשלא תקנה בממון השבח הטוב ותמית עמו אויבי הנפש מה תעשה בעושר ובנכסים (שם כ). הטוב שבעוזרים לבקש יראת האל הוא הממון ואיך לא ומי שנעדר הממון הוא טובע ביון הזמנים לבקש המזון והמלבושים והמשכן ויתר הכרחיות המחיה מאזני צדק לאלגזלי 120. דע כי אל היתה סיבת חורבן מלכות הניגיג אלא רוב מתנותם יותר על הכנסתם עד ששלחו ידם לממון העם סוד הסודות, מיוח' לאריסטו, סי' יא, הוצ' גסתר. שהיה (יוסף) חריף בקנין הממונות ובעניני הסחורות ר"ש אלמולי, פתרון חלומ' כז:. התבונן אשר מלח ממון חסר ולכל ממון חסרונו הוא יתרונו ר"י נג'ארה, יפתח איש. הזהב הב הב וממון במטמון יחפש בקבר מראה המוסר ק:. אפסיד ממונך לא אפגים יקרך שם ו. הממון אינו עושה חכם לבור פלא יועץ, ערך ממונה. כי בעבור הממון יהיה האדם נכבד בין השרים והסגנים ויתר העם בית מדות, מעלת העושר. גם בתמונות כל ממון חותמת כל מלך העוברים לרגעים מיד אל יד בארץ גם בהם לא יכיר לא יבחין כל ערך אד"ם הכהן, או"א ב ג. — ומ"ר °מָמוֹנִים: המלך אל ישיב עם ואל ירבה סוסים ונשים וממונים רסע"ג, תרי"ג מצות, את יי'. והוא מגין על ראשו בזרוע הדומה לזה וכ"ש כל נכסיו וכל ממוניו בעד נפשו מעין גנים לאיוב ב ח. — °רֹאשׁ הַמָּמוֹן4, הקרן: שאם נותן אדם לחבירו מאה דינרין ליקח פרקמטיא בהן והתנה עמו שכל מה שירויח עד כדי ראש הממון נוטל אותו בשכירותו וכו' ואין בדבר הפרש בין חנוני ובין זולתו יש להם שכר אם לא היה להם ראש הממון ביניהם ר"י ברצלוני, ספ' השטרות סד. מי שנתן ממון לחבירו להתעסק בו שיהא לו חלק בריוח וחלק בהפסד וכו' ונותן ראש הממון בעינו שלם שם. ישבע שמעון שבועת השותפין כי לא נשכר באותה סחורה וכי כל מה שנתן לראובן אינו אלא ראש ממון ואין לו שכר שו"ת הרי"ף עא. ועתה אקל מראש ממון השלש מאות פרחים זהב ואם ישאר איזה ריוח יהיה בינינו שו"ת ר"מ אלשיך קטו. ועי' ראש.
1 בארמית מָמוֹן, מָמוֹנָא: מה בצע כי נהרוג את אחינו (בראש' לז כו) ת"א: מה מָמוֹן נתהני לנו ארי נקטיל ית אחינא. אם כפר יושת עליו (שמות כא ל) ת"א: אם ממון ישוון עלוהי. ות"י: קנסא דְמָמוֹנָא. וכן בסורית, והובאה מלה זו כצורתה בכתיב יוני, בספרי ברית החדשה (מתי' ו כד, לוק' יו ט-יא). וכבר העיד אגוסטינוס הקדוש (באחרית מאה הרביעית למספרם, ולמד בעיר האם של הכנענים הפונים קרת חדשת) כי מלה זו היא גם פונית, וז"ל: mammona apud Hebraeos divitiae appellari dicuntur; congruit et punicum nomen, nam lucrum Punice mammon dicitur. וכבר נשאו ונתנו חכמי הנוצרים בשאלה אם המם השניה היתה נאמרת רפה או דגושה בדגש חזק, מפני שבספריהם יש שנויי גרסאות בזה. בקצתם כתובה המלה בשתי m m ,μ μ, ובקצתם באחת. אך הגרסה באחת מכרעת, והחליטו רוב החדשים כי זו היא הגרסה האמתית, ויש סיוע לזה מהנקוד המסור בהתרגומים שלנו שבכל מקום המם הראשונה קמוצה והשניה רפה, וכך היא הקריאה המסורה של האשכנזים, מם ראשונה בקול o ולא a. ובסמיכות יחיד וכמו"כ במ"ר נפרד וסמיכות הקריאה המסורה היא מם ראשונה קמוצה ולא שואית, כך ברוב המשניות המנֻקדות הנדפסות, רק בכ"י אחד בביה"ס כזנתנסי ברומא משנת רכ"ח מנֻקד: מְמון חברך (אבות ב יב). ובמקור מלה זו יש חלוקי דעות. ר' אבא מרומניא דרש אותה בדרך דרש: ממון מה שאתה מונה אינו כלום (מד"ר במד' כב, תנחומ' מטות ו). החכם הנוצרי דרוזיוס (במאה השבע עשרה למספרם) אמר כי נגזרה המלה ממון מן אמן בהשמטת האלף, כמו ממרא מן אמר, ונוטים לזה גם קצת החדשים, כמו ג' דלמן (Gram. jud. Pal. Aram. 170). ויש מי שראו בממון צמצום מן מטמון, עוד לפני גזניוס, כבר Calovius (במאה הי"ז למספרם). ואחרים מן מהמון, משרש המה במשמ' רודף אחרי דבר, מתאוה לו, כמו הומה לביתה. ואולי מזה בהמון. אדם הכהן, בהערה להמאמר שהובא ממנו בפנים, אומר וז"ל: לדעתי המלה עברית משרש מון וכמו מקום מן קום ומלשון תמונה ונבנה השם הזה אחרי שהחלו לטבוע תמונות במטבעות. ע"כ. וקצת החדשים ראו בה הרבה מן מן-מה, ונסתרס ונהיה מה-מן, והם מסתייעים בזה במלה הערבית מאל مال, שהם אומרים שהיא מרכבת מן מא ל, מה שיש לפלוני. אך גזרה זו של השם הערבי אין לה על מה לסמוך, ואולם באמת השם ממון משמש בעבר' ובארמ' בכל המשמעות של השם הערבי מאל, ולכן יש לחשב כי אולי הוא הוא, רק שבעבר' נשתנה למון, וממנו ממון, כמו מקום מן קום, כמו שכבר העיר אדם הכהן, שהובא למעלה. וכבר הוכחתי למעלה בערך ב. מוּל כי היה שרש זה גם בעבר' כמו בערב', ואפשר שאח"כ נשתנה בפי המדברים עברית ונהיה מון, או אולי זה היה לשון ההמונית, במקום מול שבלשון משכילי העם. ויש עוד לשער כי ממון הוא משקל מפול מן מונ مون במשמ' חסן ורכוש שאדם צובר ושומר לימים יבואו.
2 בכ"י חביב, וכך גם בדפוס פיזרו.
3 כך הקריאה המסורה של ספרדים ואשכנזים. והמו"ל ספר שערי דיני ממונות של רה"ג נקד מְמונות, אך זה נגד הקריאה המסורה.
4 כמו בערב' ראש אלמאל رأس المال.