1, פ"י, מָל, מַלְתָּה, מָלוּ, מַלְתֶּם, מוּל, מֹל, מֻלִים, וַיָּמָל, — מָל את הילד, כמו מָהַל, כרת ערלתו, beschneiden; circoncire; -cise: ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו וכו' כל זכר באנשי בית אברהם וַיָּמָל את בשר ערלתם בראש' יז כג.  וַיָּמָל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים שם כא ד.  וכל עבד איש מקנת כסף וּמַלְתָּה אתו אז יאכל בו שמות יב מד.  עשה לך חרבות צרים ושוב מֹל את בני ישראל וכו' כי מֻלִים היו כל העם היצאים (ממצרים) וכל העם הילדים במדבר וכו' אתם מָל יהושע כי ערלים היו כי לא מָלוּ אותם בדרך יהוש' ה ב-ז.  — וכמו ת"ז, מוּל, אדם שמלו אותו, ההפך מן עָרֵל: ופקדתי על כל מוּל בערלה2 על מצרים ועל יהודה ועל אדום וכו' ירמ' ט כד-כה. — ובהשאלה, מָל את ערלת לבבו, את לבבו, נתן לו דעת, רצון לשמֹע להמצוה: וּמַלְתֶּם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד דבר' י יו.  וּמָל יי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך שם ל ו. — ובתו"מ, במשמ' העקרית: מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת שבת יט ד.  מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל שם ו.  אין קורין את המגלה ולא מלין ולא טובלין וכו' עד שתנץ החמה מגי' ב ד.  חייב אדם מן התורה למול את בנו ולפדותו וללמדו תורה מכי' בא יח.  שאם לא מלו אביו הוא מל את עצמו שם.  אמר ר' נתן כשהייתי במזיגת קפוטיקיא היתה שם אשה אחת שהיתה יולדת זכרים וכו' מלה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו  לפניי וכו' אמרו לי מה אנו למולו אמרתי להם המתינו לו עד שיכנס בו דם המתינו לו ומלוהו וחיה תוספתא שבת טו-טז ח.  מקום שהוולד ניכר אם זכר אם נקבה משם מלין אותו שם ט.  ישראל מל את הכותי והכותי אינו מל את ישראל ירוש' יבמ' ח ט..  שגזרה המלכות גזירה שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות בבלי ר"ה יט..  מעשה בארבע אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת שנייה ומת שלישית ומת רביעית באת לפני רשב"ג אמר לה אל תמולי יבמ' סד:.  אמר (אברהם) עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים לי מד"ר בראש' מו.  אבויה אבי היה מגדולי הדור וכשבא למולני קרא לכל גדולי ירושלם שם רות, ליני הלילה. — וכמו נל"ה, מוֹלִים, במקום מָלִים, לזוג הפעלים: עושין כל צרכי מילה בשבת מולין3 ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון שבת יט ב.  אם היה (הגיד) מסורבל בבשר רואין אותו בשעה שמתקשה אם נראה ערל מולין4 אותו ואם לאו אין מולין4 אותו תוספתא שם טו-טז ט. — ומוּל, מוּלִים, כמו ת"ז: קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם נדר' ג יא. — ובהשאלה, את הלב: הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך ומול את לבבנו ליראתך (ברכ' כט.. 

— נִפע', הִמּוֹל, יִמּוֹל, יִמֹֹּלוּ, הִמֹּלוּ, בְּהִמֹּלוֹ, נְמַלְתֶּם, — נִמּוֹל הילד, מלו אותו: זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך הִמּוֹל לכם כל זכר ונמלתם5 את בשר ערלתכם וכו' ובן שמנת ימים יִמּוֹל לכם כל זכר וכו' הִמּוֹל יִמּוֹל יליד ביתך ומקנת כספך בראש' יז י-יג.  ואברהם בן תשעים ותשע שנה בְּהִמּוֹלוֹ בשר ערלתו שם כד.   אם תהיו כמנו לְהִמֹּל לכם כל זכר שם לד יה.  וַיִמֹּלוּ כל זכר כל יצאי שער עירו שם כד.  ויהי כאשר תמו כל הגוי לְהִמּוֹל וישבו תחתם במחנה עד חיותם יהוש' ה ח. — ובהשאלה: הִמֹּלוּ ליי' והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם ירמ' ד ד. — ובתו"מ: קטן נימול לשמונה לתשעה ולעשרה וכו' נולד לבין השמשות נמול לתשעה וכו' שני ימים טובים של ר"ה נימול לשנים עשר שבת יט ה.  אמר ר' נתן  כשהייתי במזיגת קפוטיקיא היתה שם אשה אחת שהיתה יולדת זכרים והן נימולין ומתים תוספתא שם טו ח.  המשוך ומי שנולד כשהוא מהול וכו' אין נימולין אלא ביום שם יט.  מאימתי קטני ישראל חיין וכו' משימולו ירוש' שבי' ד לה ג.  יש יליד בית שנימול לאחד ויש יליד בית שנימול לח' שבת קלה:. קטן מאימתי בא לעה"ב וכו' משעה שנימול סנה' קי:.  אמר לו הקב"ה לאברהם דייך אני ואתה בעולם ואם אין אתה מקבל עליך לימול דיו לעולמי עד כאן מד"ר בראש' מו.  הלכו שניהם (שני בני תלמי) ונימולו וכו' כיון שהרגישה בהן אמן הלכה ואמרה לאביהן בניך עלתה נומי בבשרן וגזר הרופא שימולו אמר לה ימולו שם.

— הִפע', °הֻמַּל, יוּמַל: לא יקבר (מי שעובר על מצות הנשיא) בקברי ישראל ויצאו בניו מבית הספר ולא יומל לו בן ספ' השטר' לר"י ברצלוני ג.